"אחיכם אחר"

מה הקושי הלשוני בפסוקנו שעליו בנויים דברי המדרש?

מה ההבדל בין דברי אבות דר' נתן ובין הדברים כפי שהם מנוסחים בדברי רש"י?

ועיין ברמב"ן כיצד פירש דברי רש"י.

התוכל להביא הוכחות לדברי הרמב"ן, שלא היה שמעון רצוי לאביו?

הידועים לך עוד מקומות בתורה או בנ"ך שבהם נמנעים לקרוא למשהו בשמו, מפני שאינו רצוי או חביב?

הרמב"ן אחרי פרשו "על דרך הפשט" מביא גם את פירושו של רש"י ומוסיף "ונכון הוא".

וכי אין דברי רש"י אלו סותרים את דבריו "על דרך הפשט", ואיך יאמר "ונכון הוא"?

לדברי הרמב"ן האחרונים "ולשון אחר דרשו שם בבראשית רבה" השווה דברי הרמב"ן,בראשית כ"ו כ':

ד"ה ויקרא שם הבאר עשק: יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשווה, אבל יש בדבר עניין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלוהים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר (ירמיה יז יג) "מקור מים חיים את ה'". וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו.
והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני, שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ו) "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים", וכל ימיו היו לנו לשטנה, עד שהחריבוהו, וגלו ממנו גלות רעה.
והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שייבנה במהרה בימינו, והוא ייעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) "ואם ירחיב ה' אלוהיך את גבולך כאשר דיבר" וגו', שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) "ורחבה ונסבה למעלה למעלה", ופרינו בארץ, שכל העמים יעבדוהו שכם אחד.

בראשית ל"ב ד':

ד"ה אל עשו אחיו ארצה שעיר: בעבור היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (עה ג) "מחזיק באוזני כלב" וגו' (משלי כו יז). אמר לו הקדוש ברוך הוא: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו "כה אמר עבדך יעקב".
ועל דעתי, גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח), ומהם שבאו ברומה (כך כותב רבינו בויקרא כו טז), והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק סה).

בראשית ל"ב ט':

ד"ה והיה המחנה הנשאר: ...והכונה בזה, כי יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן יינצל המחנה האחד על כל פנים.
וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים. וכך אמרו בבראשית רבה (עו ג): "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו", אלו אחינו שבדרום, "והיה המחנה הנשאר לפלטה", אלו אחינו שבגולה. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה.

בראשית ל"ב י"ז:

ד"ה ורווח תשימו- ...וסברו בבראשית רבה (עה יג) שיש בזה רמז: אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני - לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרווח להם מצרותיהם. עשה רמז שיהיו המסים והארנוניות שיגבו בני עשו מזרעו ברווח והפרש בין זו לזו.

בראשית ל"ג ט"ו:

ד"ה למה זה אמצא חן: ... והכונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם בחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת.
ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו (ב"ר עח טו): רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו, מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הציבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללוותו שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם.

בראשית מ"ו א':

ד"ה ויזבח זבחים: ... אבל הפסוק הזה יש בו סוד, יגלו לנו אותו שם בבראשית רבה (צד ה), כי כאשר בא יעקב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו, ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק שלא תהא מידת הדין מתוחה כנגדו...