דיני עבד עברי

הכלל הגדול והנמקת כל דיני עבדים "כי עבדי הם" (פסוק מ"ב) וכן "כי לי בני ישראל עבדים" (פסוק נ"ה) – למה נאמרו רק כאן ולא הוזכרו כלל בפרשת משפטים בדיני עבד עברי (שמות כ"א א'-ו')?

השווה:

פסוק כ"ה

"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ..."

פסוק ל"ה

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ..."

פסוק ל"ט

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ..."

פסוק מ"ז

"וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ..."

שונות הן ההתחלות של ארבע פסקאות אלה.

נסה להסביר את סיבת השינויים בהתאם לשוני הדינים הבאים אחרי כל אחת מארבע ההתחלות האלה.

שים לב: במכילתא משפטים י"ז ניתנות חמש דוגמאות למושג "עבודת עבד", עבודה שיש בה ביזיון, ובלשון זו:

לא ירחץ לו כליו, ולא ינעל לו מנעליו ולא יטול לו כליו לבית המרחץ ולא יסמיך לו במתניו כיוון שעולה במעלה (= במדרגות) ולא יטלנו לו בפריון (= באפיריון, מטה לשאת בה אדם נכבד בחוץ)...

הסבר למה בחר הרמב"ם מתוך הדוגמאות האלה בשתיים ולא הסתפק באחת, ולמה שינה מן הסדר שבו הובאו שתיים אלה במכילתא והקדים את המאוחר?

היכן הרמז בפסוקים למה שלמדנו "שלא יעשנו בלן לרבים או ספר לרבים או נחתום לרבים"?

היכן הרמז בלשון הפסוקים למה שלימדנו הרמב"ם (ע"פ הספרא) "במה דברים אמורים? בעבד עברי... אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד"?

איזו תמיהה רצה הרמב"ם לישב בסוף דבריו על ידי הסברו הפסיכולוגי ("מפני שנפשו שפלה במכירה")?

מה כוונת המילים "אינו נוהג בו אלא כשכיר" – במה השווהו לו?

הסבר מהם שני סוגי העבודות האסורות הכלולות – לדעת הרמב"ם – במושג "עבודת פרך".

הסבר, למה אסור לו לומר "עדור עד שאבוא" – ואפילו אם יבוא לאלתר, ומאידך מותר לו לומר: "עדור עד מקום פלוני" ואפילו הוא עבודה רבה?

למה נקט בסוג אחד של עבודות פרך דווקא דוגמאות של עבודות בית (כגון "החם", "הצן") ובסוג האחר של עבודות פרך דווקא דוגמאות של עבודות חקלאיות?

עיין שמות פרק ה'.

באיזו משתי ההוראות הנ"ל נקראת העבודה שהעבידו מצרים את אבותינו בשם "עבודת פרך"?