גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת קדושים
שנת תשכ"ז

בין אדם לחברו

ויקרא פרק יט, פסוקים יא - יז

שאלת הסדר בפסוקי פרקנו קשה מאוד, וניסו פרשנים שונים למצוא איזה קו מנחה בסידור המצוות בפרקנו, וזה אמר ככה וזה אמר ככה, ואולם לא קשה לראות, שהפסוקים שבהם עוסק גיליוננו (ועוד נוסף עליו פסוק אחד שהקדשנו לו גיליון שלם בתש"ךפסוק י"ח) מהווים יחידה אחת.

ר' נפתלי הירץ ויזל, בפירושו לויקרא מחלק את פרקנו ל"עיקרים":

פסוק ג':

החל בעיקר הראשון, שידעו כי האדם נברא בצלם אלוקים ושאין לידתו מקרה כלדת הבהמה אלא בהשגחת השם, שחבר נשמה עליונה בגוף, להיות נפש חיה תחת השמש וזה תקונו... ולפי שאבותיו שותפים ביצירתו ועל ידם נעשה חפץ עליון, לכן חייב בכבודם...

פסוק ג':

ד"ה ואת שבתותי: זהו העיקר השני, שידעו שהשם ברא את העולם בכחו הגדול ונתן לכל דבר חוקו כפי משפט חכמתו...

פסוק ד':

ד"ה אל תפנו: זהו העיקר השלישי, שידעו רוממות השם, כי מרום וקדוש הוא ויאמינו בו בדרך אמת, ואל ישתבשו במחשבתם...

פסוק ה':

ד"ה וכי תזבחו: זהו העיקר הרביעי על קדושת המצוות, שידעו כי מעשיהן נשגבים ממעשים הללו עצמן כנעשים בחולין, ולכן יעשום בדעת נכונה ובהדרת קודש, ובכל המצוות עיקר הכל כוונת הלב והמחשבה הנכונה, כאמרם ז"ל: "רחמנא לבא בעי"...

פסוק ט':

ד"ה ובקוצרכם את קציר ארצכם: זהו העיקר החמישי, יזהיר על קדושת הארץ, גם בדברי חול, כאשר יקצרו את קצירם יעזבו מהן...

פסוק י"א:

ד"ה לא תגנובו: זהו העיקר הששי והוא על דברים שבין אדם לחברו שיתקדשו מדרכי התאוה והחמדה, ויתדמו לדרכי השם ית', שהוא צדיק וישר ולא עולתה בו.

אם כן – לפני שיפנה המורה לפרטי גיליוננו יתן לתלמידים לנסות כוחם בראיית מבנה הפרק וחלוקתו לעניינים שונים. (ר' דוד הופמן בפירושו לויקרא ניסה למצוא מבנה לפרקנו והגיע לחלוקה אחרת מאשר הנ"ל. עיין שם).

שאלה ג שייכת לאותם קשיים שרש"י עוסק בהם הנגרמת ע"י דו-משמעות של צורת פעל מסויימת (=הניתנת להתפרש בשני אופנים שונים).

(עיין רש"י רמב"ן בראשית כ"ט כ"ז ד"ה ונתנה – עתיד קל מדברים

                                                          או עבר נפעל נסתרת

עיין רש"י רשב"ם בראשית ל' ל"ב ד"ה כי תבוא – עתיד קל נוכח

                                                                או עתיד קל נסתרת

עיין רש"י רשב"ם במדבר י"ז כ"ה ד"ה ותכל – קל נסתרת

                                                           או הפעיל נוכח

            ועוד רבים).

לשאלה ד5 נביא בזה את חמשת הפירושים שהבאנו בגיליון קדושים תשכ"ג:   

"וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא"

ספרא קדשים מ"ב (ערכין טז ע"א):

מניין לרואה בחברו דבר מגונה שחייב להוכיחו?
שנ': "הוכח תוכיח". הוכיחו ולא קבל – מנין שיחזור ויוכיחנו?
ת"ל: "תוכיח" – מכל מקום יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנים?
ת"ל: "ולא תשא עליו חטא".

רמב"ם, ספר המצוות מצות לא תעשה ש"ג:

הזהיר שלא לבייש קצתנו את קצתנו, וזהו הנקרא מלבין פני חברו. ואזהרה שבאה בזה הוא אמרו: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". ובספרא: מניין שאם הוכחתו ארבע או חמש פעמים שיחזור ויוכיח? תל: "הוכח תוכיח": יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנות? ת"ל: "ולא תשא עליו חטא". אמנם הפשט הוא, שהזהיר שלא תחשוב לו עון ותזכרהו.

רשב"ם:

ד"ה ולא תשא עליו חטא: בלבבך.

ראב"ע

ד"ה הוכיח תוכיח: שמא תחשדהו בדבר ולא היה כן. וזה טעם "ולא תשא עליו חטא", כי ענש יהיה לך בעבורו.

רנה"ו:   

באור ד"ה ולא תשא עליו חטא: בעבורו, כמו (תהלים ס"ט ח') "כי עליך נשאתי חרפה", כלומר: בעבורך נשאתי חרפה" וכאמרו (תהלים ס"ט י') "וחרפות חורפיך נפלו עלי", וכן "ולא תשא עליו חטא" – ולא תשא בעבורו עליך חטא, כי עשית את שלך, הוכחת אותו ולא קבל. אבל כשלא תוכיחו אולי יהיה בך חטא. לפי שהיה בידך לתקן את אשר עוות.
ויש לפרש עוד: "ולא תשא" – כמו "נושא עון ופשע וחטאה" – שהוא ענין סליחה שאל תמחל לו חטאו, אלא הוכיחו והשיבהו למוטב, לול מלת "עליו" ומליצת התורה יוצאת לכמה טעמים והכל אמת וכהלכה.

העמק דבר:

ד"ה ולא תשא עליו חטא: כי קרוב שיצדיק עצמו ויוכח שלא כמו שתדמה, או להיפך – יבקש מחילה. ובבראשית רבה פרשת וירא כתוב: "והוכיח אברהם את אבימלך"...