לא תשנא, הוכח תוכיח

עיין גם גיליון אחרי מות-קדושים תשי"ג, שעסק אף הוא כולו בפסוק זה!

פסוק י"ז

"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"

רשב"ם:

ד"ה לא תשנא: אם גמלך רעה, לא תתראה לפניו כאוהב, בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו (=המליצה לקוחה מירמיהו ט' ז'), לא טוב הדבר אשר אתה עושה (=המליצה לקוחה משמות י"ח י"ז), אל תשנאהו בלבך אלא הוכח תוכיחהו על מה שעשה ומתוך כך יהיה שלום.

ר' נפתלי הרץ ויזל, באור:

ד"ה לא תשנא את אחיך בלבבך: שנאה ואהבה הן שתי מידות הפוכות זו מזו בנפש, ואינן תלויות בשכל ובבחירה, אלא בתולדות הנפש עצמה, ולכן נפש זאת תאהב מקצת דברים ותשנא מקצתן, ונפש אחרת להיפך.
על דרך המשל: זה אוהב עָרים וזה אוהב אדמה, זה אוהב מלאכה זו וזה אוהב מלאכה אחרת. וכן מתפשטות על כלל בעלי החיים, זה אוהב סוס וזה אוהב כלב, וכן על כלל בני אדם: זה אוהב בעל מידות אלה וזה - בעל מידות אחרות.
ולכן השנאה והאהבה מיוחסים בכל המקרא לנפש, כמו (שמואל ב ה' ח'): "העורים והפסחים שנואי נפש דוד" (שיר השירים א' ז') "הגידה לי שאהבה נפשי", וכן כולם. ואינן מיוחסות ללב, שמילת "לב" בכל מקום נופל על מעשה הבחירה ומשפט השכל, ואין האדם מושל על מה שנטוע בנפשו, להפוך אהבתה לשנאה, או שנאתה לאהבה, ולא יצוונו ה' על מה שאין בידינו לעשות. אלא שמשנאת נפש לא תצא תקלה לאדם השנוא לה, ולא תשחית החמלה, כי אם יראנו (=זה ששונא את חברו "שנאת נפש") במיצר – יחמול עליו ויעזרהו, לכן לא הזהירה התורה על שנאת נפש אלא: "לא תשנא את אחיך בלבבך".
כאן נאמר "בלבבך" ללמדנו, שאין האזהרה על שנאת הנפש, כדרך שנאת החכמים לכסילים, ושנאת הפקחים לשוטים, אלא האזהרה על שנאת הלב במשפט שֵׂכֶל הלב, אם בטבע נפשו אוהב אותו, אלא שעשה לו רעה ושפט בלבו לשנוא אותו, ומשנאה כזו יצאו תקלות גדולות, כמו אבשלום ואמנון שהיה ביניהם אהבת אחים, וכשהרע לו אמנון בדבר תמר, שנא אבשלום את אמנון בליבו, וראה התקלה שיצאה מזה.
וכן נאמר פעם אחת אהבת הלב "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" וגם זה ממשפט השכל, שלא תחלוק על מעשיו ועל מצוותיו, וכן חז"ל בספרי "בכל לבבך" – שלא יהא לבך חלוק על המקום ברוך הוא.
וכן כתוב (זכריה ז' י') "ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם" (זכריה ח' י"ז) "ואיש את דעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" – והדברים ברורים.

פסוק י"ז

"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"

רמב"ם, הלכות דעות, פרק ו' הלכה ה'-ו':

כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך". ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חברו והמחרפו, אף על פי שאינו רשאי, אינו עובר משום "לא תשנא".
כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים "ולא דבר אבשלום את אמנון למרע ועד טוב, כי שנא אבשלום את אמנון", אלא מצווה עליו להודיעו ולומר לו: "למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני?" שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך."

רמב"ם, ספר המצוות, מצוות לא תעשה ש"ב:

הזהיר משנוא קצתנו את קצתנו. והוא אמרו: "לא תשנא את אחיך בלבבך" ולשון ספרי "לא אמרתי אלא שנאה שבלב".
אמנם כשהראה לו השנאה והודיעו שהוא שונא אותו, אינו עובר על זה הלאו אבל על "לא תקום ולא תטור" ועובר על עשה, והוא אמרו "ואהבת לרעך כמוך", אבל שנאת הלב הוא חטא חזק יותר מן הכול.

פסוק י"ז

"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ"

ספרא קדשים מ"ב:

אמר רבי טרפון: העבודה (תמהני) אם יש בדור זה יכול להוכיח.
אמר רבי אליעזר בן עזריה: העבודה אם יש בדור זה יכול לקבל תוכחת.
      אמר לו: טול קיסם מבין שיניך.
      אמר לו: טול קורה מבין עיניך.
אמר רבי עקיבא: תמהני אם יש בדור זה היודע איך מוכיחים.

פסוק י"ז

"וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא"

ספרא קדשים מ"ב (וכן ערכין ט"ז ע"א):

מניין לרואה בחברו דבר מגונה שחייב להוכיחו? שנאמר: "הוכח תוכיח".
הוכיחו ולא קיבל – מניין שיחזור ויוכיחנו? תלמוד לומר: "תוכיח" – מכל מקום.
יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנים? תלמוד לומר: "ולא תשא עליו חטא".

רמב"ם, ספר המצוות מצוות לא תעשה ש"ג:

הזהיר שלא לבייש קצתנו את קצתנו, וזהו הנקרא מלבין פני חברו. ואזהרה שבאה בזה הוא אמרו: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". ובספרא: מניין שאם הוכחתו ארבע או חמש פעמים שיחזור ויוכיח? תלמוד לומר: "הוכח תוכיח". יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנות, תלמוד לומר: "ולא תשא עליו חטא". אמנם הפשט הוא שהזהיר שלא תחשוב לו עון ותזכרהו.

רשב"ם:

ד"ה ולא תשא עליו חטא: בלבבך.

ראב"ע:

ד"ה הוכיח תוכיח: שמא תחשדהו בדבר ולא היה כן. וזה טעם "ולא תשא עליו חטא", כי עונש יהיה לך בעבורו.

רנה"ו, באור:

ד"ה ולא תשא עליו חטא: בעבורו, כמו (תהלים ס"ט ח') "כי עליך נשאתי חרפה", כלומר: בעבורך נשאתי חרפה, וכאמרו (תהילים ס"ט י') "וחרפות חורפיך נפלו עלי", וכן "ולא תשא עליו חטא" – ולא תשא בעבורו עליך חטא, כי עשית את שלך, הוכחת אותו ולא קיבל. אבל כשלא תוכיחו אולי יהיה בך חטא. לפי שהיה בידך לתקן את אשר עוות.
ויש לפרש עוד: "ולא תשא" – כמו "נושא עוון ופשע וחטאה" – שהוא עניין סליחה שאל תמחל לו חטאו, אלא הוכיחו והשיבהו למוטב, לולא מילת... ומליצה התורה יוצאת לכמה טעמים והכל אמת וכהלכה.

העמק דבר:

ד"ה ולא תשא עליו חטא: כי קרוב שיצדיק עצמו ויוכח שלא כמו שמדמה, או להיפך יבקש מחילה. ובבראשית רבה פרשת וירא כתוב: "והוכיח אברהם את אבימלך"...

       בראשית רבה נ"ד (ג'):

"והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים..." (בראשית כ"א) – אמר ר' יוסי בר חנינא: התוכחה מביאה לידי אהבה. שנאמר (משלי ט') "הוכח לאדם ויאהבו..." כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה.