כהן

פסוקים אלה נראים ללומד חסרי ענין. וכי אינם אלא הוראות טכניות בלבד, גם תרומת הדשן וגם הוצאת הדשן וגם החלפת הבגדים בשעת ההוצאה, גם קיום האש? ומה ראתה התורה, המקצרת כל כך בדברים חשובים וגדולים, לפרט כאן עשייתן?

גיליוננו זה בא ללמד את הצעיר עד כמה צריכים כל דברי תורה, למוד ועיון. בשאלה א' ו – ב' יתברר ללומד כיצד למדו קדמונינו אורח חיים, מדות ומנהגים מפסוקים הנראים "בלתי חשובים" בתורה.

(אם ימצאו גנדרנים או גנדרניות כאן מקום היתר להתהדרותם בבגדים יקרים, אל יאמר המורה: אין זה מעניננו ויתחמק מלהגיד דעתו; אדרבא יכנס בעובי הקורה, יגיד דעתו, ישתדל להשפיע, אין אנו למדים תורה אלא לשם זה!).

לשאלה א' מוסיפים אנו כאן עוד את דברי בעל חובות הלבבות, שער הכניעה ו':

שיקטן בעיניו מעשהו ויתרעם על נפשו על קצורו בעניני תורתו לפני האלוקים ולפני בני אדם ויבקש מהאלוקים עזר ואומץ ויניח הגבהות לכבוד הבורא ויעזוב הגדולה והיקר בעת שהוא עושה לאלוקים ית', בין לבדו – בין בתוך מקהלות בני אדם. כמו שאמר הכתוב על אהרן על גדולת מעלתו "והרים את הדשן... ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן" – להשפל ולהסיר הגבהות מלבו. וכמו זה בדוד (שמואל ב' ו') "ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר..." ושאר הענין.

אם אין תוכנו של הויכוח בין דוד ובין מיכל אשתו זכור היטב ללומדים, מוטב לפתוח את התנ"ך ולקראו משם בדיקנות ובתשומת-לב מרובה; בתקופה בה רואים צעירים (ואף זקנים) ששמשו או שעוד לא שמשו כל צרכם את עיקר כבודם בסימני היכר חיצוניים ומעמדם הרם, בשעה שנלחמים ל"פער" ול"ייצוג" כאלו כבוד האומה וכבוד ה"רוח" תלוי בהם, כאלו אלה הם ערכים אשר כדאי לקדש למענם מלחמה, ראויים דברים אלה להלמד לא כדו-שיח פיקנטי בין דוד ואשתו בלבד.

ועוד יועתקו בזה לשאלה ב' 3 דברי הירש בתרגום מגרמנית מתוך גיליון צו תש"ד:

רש"ר הירש:

כשם שעבודה של שחר מתחילה בתרומת הדשן כרמיזה לעבודות יום הקודם ולזכרונן לפני ה' תמיד, כך לעומתה הוצאת הדשן מכוונת להורות, כי בכל יום יום המתחדש, גם התחייבותנו מתחדשת לשמור לעשות ולקיים כל מה שנצטוינו עליו.
תהי נא מדי יום ויום חובתנו לקיום המצוות כחדשה בעינינו וכאילו מעולם עוד לא קימנוה, ועלינו לשקוד ולהזדרז בכל מאודנו לקיים המצוות, ומצוה שקימנוה בעבר – אין אנו פטורים מלחזור ולקימה בכל יום ויום מתוך אותה שמחה – כאילו יום ראשון לפעולה הוא לו זה.
והוציא את הדשן: שרידי עבודת יום אתמול טעונים פנוי והרחקה בכדי להתחיל עבודת היום החדש במקום מחודש ופנוי כולו.
הסתכלות זו תגלה לנו חשיבות האזהרה שההתעסקות במעשה יום שעבר – ההוצאה ואולי גם ההרמה – מצוותה בבגדים שחוקים ובלואים, אין ללבוש גאות לכבוד הנעשה בעבר והוא נדחה הצדה מפני המצוה החדשה שכל יום נולד דורש קיומה.