וידוי מעשרות

רצוי שיתחיל המורה את שעורו בפרשתנו מתחילתה וילמד תחילה את הבאת הבכורים ואת פסוקי מקרא בכורים. (עסקנו בפסוקים אלה בפרוטרוט בגיליונות כי תבוא תש"ז ותשי"ד). כי יש קשר ודמיון בין פסוקים אלה לבין פסוקי גיליוננו – וידוי מעשר. וכן תובלט עוד יותר שאלת הפרשנים (שהובאה בשאלה א') לדומה ולשונה שבין שתי "האמירות לפני ה'". הראשונה – זו הנאמרת בהבאת הבכורים – מדגישה מצד אחד את ישראל בחולשתו, את העינוי ואת הצעקה, "את ענינו, ואת עמלנו ואת לחצנו" ומצד שני את כחו וגבורתו של ה' ואת ריבוי המתנות הטובות אשר נתן לנו. (שש פעמים הפעל "נתן" מצד ה' לישראל!) ואילו בוידוי מעשר מודגש רק את אשר עשה וקיים הישראלי ואת אשר לא שכח ולא הזניח ולא קלקל.

הביטוי "וידויי מעשר" – במשנה ובגמרא – היה קשה לרבים ממפרשנינו שהרי בוידוי אנו רגילים לכנות הודאה על עונות. ועיין לזה שאלות ב' ו-ג'.

אולי לפי דברי שאול ליברמן * אין כל קושיה:

ברום "וידוי" אינו מעיקרו הודאה, אלא הצהרה, גילוי דעת, השבעים מתרגמים תכופות התוודה במלה שמובנה "להצהיר".

אבל הספורנו תפש את הבטוי "וידוי" בהוראתו הרגילה ולכן פרש את תוכן פסוקינו כהתוודות אדם על פשעיו. ואלו הפרשנים שהבאנו בשאלה ג' תפשו את פסוקינו כהכרזה על מצוות שנעשו, והיה קשה להם הדבר מצד זה, וכן הקשה ר' יצחק עראמה:

מה שצווה לומר בודוי מעשר כל פרטי המעשים אשר עשה ואשר לא עשה, כי כאשר יעשה האדם המצוה כהוגן – מה צורך שיאיר בפיו מה שעשה ממנה ומה שמנע מעשות הפוכה?

ובגיליון כי תבוא תשט"ו הבאנו עוד שתי תשובות אחרות לישוב קושיה זו.

לשאלה ג' 2 יש להסביר ללומד, את משמעות של מאמר חז"ל: גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה. יש להראות את הסכנות שבעבודת ה' ספונטנית, בלתי מרוסנת, בלתי מכוונת ע"י תורה אלא מודרכת ע"פ הרגש האישי של העושה.

לקטע הראשון לדברי אריסטו המובאים בדבריו כותב מפרשו של בעל העקדה

ר' חיים יוסף פאלאק:

רצונו לומר: אף שלפי דעת החוקר ( = אריסטו) היה כבר מימי קדם נהוג בין העמים להקהל יחד בימי האסיף ולזבוח זבחי תודה ושמחה, ואז היו נותנים גם מעשר תבואותיהם לעניים, בעבור רגש החמלה הטבעית עליהם, בכל זאת צוה הכתוב שיעשו גם פעולות אנושיות כאלה לא רק בעבור משפט שכלם ואהבת עמיתם, כי אם רק בעבור מצות ה' ית', אשר על כן יאמר בעת שיבער הקדש מן הבית: עשיתי ככל אשר צויתני.

-----------------------------------------------------------------------------------

* "יוונית ויוונות בארץ ישראל", ירושלים מוסד ביאליק 1962, הפרק "שלושה דברים שהעביר יוחנן כהן גדול" עמודים 253-259.