ההתגלות בסנה

התגלות ראשונה של ה' למשה וכל אותה שיחה ארוכה בין ה' השולח את משה לפרעה ובין השליח המסרב והמשתדל בכל האמצעים לדחות שליחות זו – הוקדשו לה גיליונות אחדים: תשי"ב העוסק רק בדעות חכמים שונים בסמליותו של הסנה; בהתנגדותו של משה בראש פרק ד' ("והן לא יאמינו לי") ובנגודו לדברי ה' (ג' י"ז) "ושמעו לקולך" – עוסק גיליון תשי"ד; בשיחה עצמה, בניתוח מבנה הכללי ובעיון מדויק בסירובו הראשון של משה (פסוק י"א) עסק גיליון תשט"ז (וכן יש לעיין בעלון ההדרכה של שמות תשט"ז); ב"אהיה אשר אהיה" – גיליון תשכ"ג.

הפעם התחלנו,  בהתאם לפרק ג' שמות, לא בשיחה וגם לא בראית הסנה אלא במסיבות הקודמות להתגלות בפסוק א'.

לשני המדרשים המובאים בשאלה א' נוסיף בזה דברי שנים ממפרשי המדרש. למלה "עד שהגיע לחסית" שהתקשו בפתרונה כל מפרשי המדרש, מעיר

רד"ל (ר' דוד לוריא, בתוך מדרש רבה בהוצאת ווילנא, ראם):

ונראה לי דצריך לומר (= במקום 'חסית') לחזור, כלומר: שכבר התיגע משה ורצה לחזור מלרדוף אחריו וע"י שהזדמן לגבי מים ועמד לשתות, לכן הגיעו.
ואולי הרמז בזה לרועה נאמן שירדוף תמיד להחזיר הרשע בתשובה לעדר צאן קדשים ואף אם ירדוף אחריו כל כך עד שכבר יגע ואין מגיעו, לא יתיאש ממנו, כי אולי יסבב ה' שיעמוד במקום מים של תשובה – ע"י יסורים הבאים עליו וכיוצא בו – ואז יגיענו (= הרועה את הרשע) וינהלנו לאט בחיקו להשיבו אל מקומו, אל ה'.

לשאלה א' 3 נביא בזה את דברי מהרז"ו (ר' זאב וולף איינהארן):

פסוק זה (= "כל אמרת ה' צרופה") בשלושה מקומות, בשמואל ב' כ"ב, בתהלים י"ח, ובמשלי ל', ובכלם הסיפא דקרא הוא: "מגן הוא לכל החוסים בו"; ואפ יפורש "אמרת ה'" מלשון 'אמירה' אין לו חבור לסיפא דקרא. על כן דורש מלשון 'גדולה', כמו שנאמר (דברים כ"ו י"ז) "את ה' האמרת היום וה' האמירך היום".
וזהו שאמר: אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו ומצרפו...

בשאלה ב' הבאנו שני מפרשים הרואים את פסוק א' לא רק כקביעת מקום להתגלות הראשונה אלא גם כרמז לאותה תכונה שבשמה שבזכותה באה ההתגלות אליו. אין אלה שני פירושים שונים בלבד לפסוק, לביטוי לשוני, אלא שתי תפישות שונות בסולם הערכים.

המורה יכול להזכיר לתלמידיו מאמר חז"ל שבועות ל"ה ע"ב הנאמר בקשר לאברהם אבינו העוזב התגלות שכינה ורץ לקראת אורחיו – אשר כערביים נדמו לו – כדי לתת להם לחם ומים ובשר וכל מיני מעדנים: "אמר ר' יהודה אמר רבי: גדולה הכנסת אורחין יותר מקבלת פני השכינה".

(כמובן שיש להבין מאמר זה רק ע"י אותה תפישה בבראשית י"ח של רש"י וחבריו הרואים כאן שני ביקורים נפרדים ולא כרשב"ם הרואה בפסוק א' של פרק י"ח רק כלל וכל שאר הפרק הוא פרטו של הכלל). אותה תפישה בסולם הערכים המעמידה את הכנסת האורחים וכל עולם המצוות החברתיות – מעשיות המסומלות במצוה זו למעלה מ"קבלת פני השכינה", וכל עולם העיון וההגות והדבקות המסומלות בביטוי זה, היא אותה השקפה אשר נותן לה רש"י ביטוי בדבריו לפסוק א' של פרקנו – בניגוד לדבריו של ספורנו.

ראית גדולתו של אדם בתשומת לב לקטנות בחיי יום-יום, בהקפדה על גזל של פחות משוה פרוטה, מדגישים אותה רבותינו בחיי האבות בכל מיני הזדמנויות.

ועיין רש"י בראשית י"ג ז' ועיין גיליון לך לך תשט"ו

ועיין רש"י בראשית כ"ד י'

ועיין רש"י בראשית כ"ז ג' ד"ה וצודה לי

ועיין רש"י בראשית כ"ז ה' ד"ה לצוד ציד להביא

ועיין גיליון תולדות תש"ט.

בסמליותו של מראה הסנה עסק גם גיליון תשי"ב, אלא ששם הובאו מן המקורות רק אותם מדרשים העונים לשאלה – למה מתוך הסנה הבוער ולא מתוך אילן אחר? כאן עוסק גיליוננו במראה כולה ובסמליות "הבוער באש ואינו אוכל".

יתכן ויעירו הלומדים כי עדיין לא הוכח אם בכלל התכוונה התורה לסמל משהו מסויים במראה הסנה – ועוד שאנו שואלים מה מסומל במראה הסנה נשאל תחילה אם בכלל מסומל רעיון במראה הסנה.

לזה יש להביא לפניהם דברי קאסוטו, בשמות עמוד 18:

"ניסיונות רבים ושונים נעשו כדי לבאר את ענין הסנה בהוראה סמלית אבל ספק גדולה הוא אם לכך התכוון פשוטו של מקרא".

יש להעיר שאף בין קדמונים היו שסברו כך, ואף רש"י אינו מביא שום ניסיון לפענוח המראה כולה. (אם כי מביא הוא אחת מן התשובות לשאלה למה מן הסנה ולא מתוך אילן אחר).

אבל קשה להניח שהמקרא, אשר במאות דבורים אל אבות ואל משה ואל נביאים ויתר על מראה חזותי ולא השאיר לנו אלא את דברי ה' בלי לתאר את אופן ההתגלות (מעין "כבוד אלוקים הסתר דבר" (משלי כ"ה) ), ורק במקרים ספורים הודיע לנו מה ראה הנביא בשעת ההתגלות, קשה להניח שלא התכוון אף לומר דבר במראה כשם שהוא אומר בדבור.