"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"

בפסוקים אלה עסקנו כבר בגיליונות שופטים תשי"א, תשי"ט. 

פסוק זה שהעמדנוהו בראש עלוננו הוא המוסר הסמכות – הזכות והחובה – לחכמי הדור, לבית דין הגדול, להחליט, לקבוע, להכריע במקום אשר ייפלא מאתנו דבר "בין דין לדין".
וכן מפרשו בעל "משך חכמה" (ר' שמחה הכהן מדוינסק):

העיקר הוא זה, כי התורה רצתה אשר מלבד עניינים הנצחיים והקיימים לעד יתחדשו עניינים, סייגים ואזהרות וחומרות אשר יהיו זמניים, היינו שיהיה ביד החכמים להוסיף על פי גדרים הנמסרים להם (שרק באופנים אלה ניתנה להם רשות).

ומסקנות פסוק זה רבות ומרחיקות לכת.
הרמב"ם, מזכיר פסוקנו בהלכות ברכות פרק י"א הלכה ג':

כל המצוות שהן מדברי סופרים... כגון מקרא מגילה והדלקת נר שבת והדלקת נר חנוכה... מברך על הכל קודם לעשייתן: "אשר קדשנו במצוותיו וציונו לעשות". והיכן ציונו בתורה? שכתוב בה (דברים י"ז, י"א): "(על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט) אשר יאמרו לך, תעשה".
נמצא עניין הדברים והצען כך הוא: "אשר קדשנו במצוותיו", שציוה בהן לשמוע מאלו שציונו להדליק נר של חנוכה או לקרא את המגילה, וכן שאר כל המצוות שמדברי סופרים.

ואם כך הוא – אל יטען הטוען: האיך תולה אני מצוות מסויימות שהן מדברי סופרים בקב"ה ואומר שהוא ציווני לעשות והיכן גילה דעתו שזהו רצונו? והלוא בני אדם, בשר ודם, קבעו לאותן מצוות ועשאון חובה! הנה יש לפנינו פסוק מפורש בתורה אשר בו ציוונו לעשות על פי אשר יורונו, והרי פסוק זה הוא הבסיס לאותה מטבע של ברכה הנאמרת על מצוות הכתובות בפירוש בתורה: "אשר קדשנו במצוותיו וצונו" ונאמרת גם על מצוות שהן מדברי סופרים.

כבר בגיליונות הקודמים (שצוינו לעיל) עסקנו בשאלה הגדולה של "אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל" (וכן גם לשון רש"י) וניסח שאלה זו בקיצור אחד מפרשני רש"י הקדומים ביותר והוא ר' יהודה בר' אליעזר (הריב"א, בתחילת המאה הי"ד למנינם):

תימה: וכי שומעין לחכם שאומר על טמא – טהור, ועל אסור – מותר?

הפעם העמדנו שאלה זו לא רק כתמיהה על סמך שיקול הדעת, כי אם כסתירה חריפה ביותר בין שתי בריתות (שאלה ב).

ר' דוד צבי הופמן במאמרו: [1] Der Oberste Gerichtshof in der Stadt des Heiligtums

מביא ארבע דעות שונות ביישוב הקושי הנ"ל. (אחת מהן דברי הרמב"ן שהבאנו בגיליוננו). ונביא בזה אחת מן הדעות ההן, הלא היא דעת ר'יוסף אלבו:

            ספר העיקרים מאמר ג' פרק כ"ג:

ולפי שאפשר שיפול מחלוקת בין חכמי ישראל בדבר שלא באה הקבלה בו אלא שיוצא באחת מהי"ג מדות או באחת משאר דרכי הבנה, הסכימה החכמה האלוקית כדי שתהיה תורת ה' תמימה לסלק המחלוקת ההוא במה שאפשר, וזה בשנתנה ההכרעה בכל דור ודור לרוב החכמים ואמרה "אחרי רבים להטות" ואמרה גם כן: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ובארו רבותינו ז"ל: אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. וכוונתנו בזה לומר, כי לפי שכל אדם מדרכו לחשוב מחשבות ולייחס לעצמו ההתבוננות והסברא וההשכלה יותר מכל מה שזולתו, עד שתמצא כמה פתאים ונשים ועמי הארץ מדברים תועה על החכמים ויחשבו עצמם משכילים יותר מהם, אמר הכתוב, כי אף אם יראה לחולק שהחכמים אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, לא יזוז מדבריהם לעולם אבל תהיה ההכרעה מסורה תמיד אל רוב החכמים, ואף אם אפשר שיהיה היחיד יותר חכם מכל אחד מהם ויהיה יותר מסכים אל האמת מכולם, תהיה ההלכה כהכרעת הרוב. ואין היחיד רשאי לחלוק עליהם לעשות מעשה כדבריו כלל. וזהו ענין ר' יהושע עם ר' אליעזר בבא מציעא[2] כי אע"פ שר' אליעזר היה מופלג בחכמה יותר מכלם עד שיצאה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל ר' אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום!!" עמד ר' יהושע על רגליו ואמר: "לא בשמים היא" כלומר: אע"פ שהאמת יהיה כדברי ר' אליעזר אין ראוי שנניח דברי המרובין לעשות כדברי היחיד, כי כבר נתנה לנו תורה על הר סיני, שכתוב בה (שמות כ"ג) "אחרי רבים להטות". ואם בדבר אחד נעשה כדברי היחיד ונניח דברי המרובין, יתחדש מחלוקת גדולה בישראל בכל דור ודור, כי כל יחיד יבוא לחשוב שהאמת אתו, ויעשה כדבריו הלכה למעשה, ובזה תפול התורה בכללה, ועל כן ראוי שלא נניח הדרך הכולל, שהוא ללכת אחר הרוב ולהניח דברי היחיד או דברי המעטים, ובלבד שיהיו הרוב דעת החכמים, לא דעות עמי הארץ, לפי שההמון ועמי הארץ נפתים לדבר שאינו עד שיבוא להעיד עליו ולומר שהוא כן.

אם כן, לפי אלבו מתיישבות הסתירה שבין הספרי והבריתא שבהוריות, כך שבאחרונה מדובר בהוראה "בדבר שבא בקבלה" והחולק יש בידו קבלה אשר לפיה יוצא שהוראתם היא כאילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל – ואז אל תשמע להם; ואילו בספרי מדובר "בדבר שלא בא בקבלה אלא שיוצא באחת מהי"ג מדות או באחת משאר דרכי ההבנה" – ואז גם "אם יראה לחולק שאומרים על ימין שמאל – לא יזוז מדבריהם.

אך ר' דוד הופמן במאמרו לעיל דוחה תפישה זו, בהסתמכו על דברי הגמרא (סנהדרין פח ע"ב):

"אפילו הוא אומר מפי השמועה והם אומרים כך הוא בעינינו",

 עליו לשמוע להם.

----------------------------------------------------------------------------------------

[1] Jahrsbericht des Rabbiner-Seminars fur des orthodoxe Judentum pro 5638 (Berlin 1877-1978), p. 9-12

[2] בבא מציעא נ"ט בעניין תנור עכנאי.