ברית בין הבתרים
בראשית פרק טו
בטרם יגש המורה ללמד את חמשת הפסוקים שבהם עוסק גיליוננו יקרא – איתם את הפרק כולו. (קריאת הכלל וההתרשמות ממנו קודמת ע"פ רוב לעיון בפרטים) אך לא די בזה. למען יבינו את חשיבותה המרכזית של ברית זו בין ה' ובין אברהם, רצוי שיסקרו את הפרשה הזו וכן את הבאה ויוכחו שבאמת התגלות זו מרכזית היא בתוך שבע ההתגלויות שנתגלה ה' לאברהם.
--> 4 פרק ט"ו
6 פרק י"ח
7 פרק כ"ב
בשלושת ההתגלויות הראשונות מדובר בראיה: "אל הארץ אשר אראך" בראשונה, מבלי שעדיין ידע איזו היא. בשניה – כבר נמצא הוא בארץ ונודע לו איזו היא. נראה ה' אליו, - וזו הפעם הראשונה בתורה אשר נראה ה' אל בשר ודם. (וירא ה' אל אברהם י"ב ז'). ומושג זה מוסבר ע"י התורה עצמה בשמות ל"ג – ל"ד מאחר שמשה מבקש לראות את כבודו וה' מעבר כל טובו לפניו וקורא לפניו מדותיו, אותן מדות אשר על האדם להדבק בהן ("מה הוא רחום – אף אתה רחום, מה הוא חנון – אף אתה חנון...")
(ועיין גיליון לך-לך תשי"ד!)
בפעם השלישית מצווה הוא לראות את "הארץ" לארבע רוחותיה, כי רק כאן (י"ג י"ד – י"ז) מובטחת לו הארץ כולה. ובמקומנו בברית בין הבתרים ראיה זו נהפכת "למחזה", לראיה נבואית.
על כל זה, ביחוד על מבנה שתי הפרשות לך-לך וירא עיין בדברי בובר "שליחותו של אברהם." *
בפרוש הפסוקים המתארים את עשית אברהם, בתור הבהמות, השבת העיט ובמשמעות כל המעשים האלה עסקנו בגיליון לך-לך תשי"ח, אשר רצוי להשוות את המפרשים המובאים שם למפרשים המובאים כאן בשאלה א'.
מדרשי חז"ל וגם פרשני ימי הבינים הקדומים, ביחוד פרשני צפון צרפת (רש"י ותלמידיו ותלמידי תלמידיו) ממעיטים כרגיל בפרושים אליגוריים פרט לאותם מקומות אשר פירוש אלגורי נדרש בו מעצמו ע"י אופים המיוחד הרזי של הכתובים ושל הענין. ** הסכנה בכל פירוש אליגורי היא כמובן הכנסת רעיונות זרים ומוזרים לפסוקים. הקושי הוא למצוא קו מנחה במציאת הפירוש האליגורי "הנכון", דהיינו שיהא פענוח הכתוב ולא בנין דמיוני על נדבכי הכתובים. והנה הקו המנחה בפענוח חזיונות, מראות, חלומות המלווים דבור הוא ההתאמה בין משמעות המושמע לאזני החלום או החוזה ובין משמעות המראה אשר הראה. (ועיין לזה הנסיונות לפענח את חלום יעקב – אשר גם בו המראה מלווה את הדבור – בגיליון ויצא תשכ"ד ועלון ההדרכה.) ובדרך זו הלך גם אבן כספי, אשר את ההקדמה לדבריו שהובאו בגיליון נביא בזה:
אמנם טרם אפרש זה הספור, אקדים הקדמה ואומר, כי שמעתי רבים מהמפרשים הקודמים והנמצאים, שיפרשו זה הספור הנבואי מענין העגלה ושאר הענינים יעלו שמים ירדו תהומות, ואני מרחיק זה, בזה ובזולתו, אבל כונתי כמו שקדם לנו לישב הדברים על פשוטיהם דבר דבור על אופניו, כי אני נמשך בזה כענין הרפואה לפי עצת חשובי הרופאים שאמרו, שאין ראוי לעשות הפעולות החזקות כשתית האשגמוצייאה, והקיא הגדול וההקזה המופלגת, כי אם לעת ההכרח וכפי המקבלים, כן אני מתנהג בפירושי מאמרי הספרים כולם, אם בדברי תורתנו וספרי המקרא, אם דברי שאר ספרי החכמים, רצוני בזה לפרש מלותיהם כפי הראוי להם בפירושים נאותים לטבעם, וכן אעשה בפירוש זה הספור כמו שתשמע ואומר: כי ידוע שהמשלים המגיעים לנביאים באתם נבואתם, לא יגיעו להם פירושם תמיד, אבל לפעמים יגיע להם המשל, ולא יגיע להם פירוש הנמשל אחריו, והם אם ישמעו ואם יחדלו, ולפעמים נמצא שאחרי הגיע המשלים לנביאים, ישאלו הם מהשם ית', שיגיעם הפירוש; ופעם יעשה השם שאלתם ופעם לא, כי הוא האדון, ולפעמים יפרש להם השם המשל בזולת שאלתם... ולכן אומר אני כי אמרו ית' לאברם ידוע תדע וגו', הוא פירוש המשל הנזכר לפניו, והנה כלח זה כאלו נכתב בספר, שהשם אמר לו: "ידוע תדע" כי זה הפרט הוא משל לזה, וזה משל לזה, כמ"ש ביחזקאל: "העצמות האלה כל בית ישראל המה" (יחזקאל ל"ז י"א), ורבים כן.
קרוב מאוד לפרושו הוא גם פירוש בנו יעקב בספרו הגרמני "גנעזיס" (מבלי שיזכיר שמו של אבן כספי.)
לדעתו נודעת חשיבות מיוחדת למספרים שלושה וארבעה ("דור רביעי"). ארבעה הם סוגי בעלי החיים, ושלושת הסוגים הראשונים הנם "משולשים". ומסכים הוא לדעת המפרשים, שיש ליחס חשיבות לכך ששלושת המינים הראשונים מבותרים ולא בתר את הרביעי, את הציפור.
הציפור לדעתו מסמלת את הדרור (בהטהר המצורע, בהשתחררו מן האסור לבוא למחנה, תשולח הצפור על פני השדה, ינתן לה דרור, (ויקרא י"ד) הוה אומר: הציפור אשר לא בותרה אינה אלא הדור הרביעי אשר ישתחרר מעבדות וענוי ושלושת המינים המבותרים סמל שלושת הדורות שהם בעבדות וענוי. העיט היורד על הבתרים (שכולם סמל לישראל) אינו אלא הצר הצורר – פרעה. ובזכות אברהם, יציל ה' את ישראל מידו "וישב אותם אברהם.")
לשאלה ב' בענין הרכוש הגדול עיין גיליון בא תשט"ו העוסק כולו רק בענין זה.
------------------------------------------------------------------------------------
* מ. בובר: "דרכו של מקרא".
** הקורא גרמנית ימצא בשאלה זו חמר חשוב במאמרו של פרופ' היינמן ז"ל:
Die wissenschaftliche Allegoristik des judischen Mittelalters, Hebrew Union College Annual 23 (1950-51).
