איסורי עריות

הבא ללמד פרשת עריות יבליט מראש לתלמידיו, שאין התורה עצמה מנמקת איסורים אלה בשום הנמקה רציונלית, אינה מביאה נימוקים הגיוניים ולא חברתיים, אלא מנמקת אותם (גם בפרשתנו וגם בפרשת קדושים) אך ורק בזה שהם רצון הבורא, הם "חוקותי" אשר יש לשמור אותם והעובר עליהם עושה מעשה "תועבה", הוא מטמא (דגש בט' - דהיינו התפעל, הוא מטמא עצמו - פס' כ"ד) והוא מטמא את הארץ.

הטעמים הרציונליים נינתו בתקופות מאוחרות ע"י חכמים ופרשנים וחוגים והרוצה להתעמק בדבריהם יעיין בגיליונות אחרי-מות שנת תש"ח ובעיקר תשי"ד, אך אל ישכחו הלומדים, כי כל אלה אינם אלא דעותיהם הסובייקטיביות של הוגי דעות, אבל התורה כאמור לא בטענות מסוג זה נמקה דבריה, ועיקר דרישתה הוא - ובו היא אף מסיימת כל איסורי עריות (בפרשת קדושים כ' כ"ו) "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'".

לשאלה א יש להקדים אי אלה הערות המסבירות את מעמדה של ישראל בעולם הקדמון עם קבלת התורה.

עם ישראל יצא מארץ העומדת במרומי הציביליזציה, ארץ העומדת במרומי המדע והאמנות. ואף הארץ אשר אליה יבוא - אף היא מפותחת היא ואינה "פרימיטיבית" כל עיקר. גדולה הסכנה, שגם אחרי צאתם ממצרים - אשר מאתים ועשר שנים ישבו בה - ישלטו בהם מנהגי מצרים, נימוסי מצרים, חוקיהם ומשפטיהם, ועוד גדולה מזו הסכנה שבבואם לכנען אחרי ארבעים שנות נדודים במדבר, בבואם לארץ נושבת, ובה "ערים גדולות וטובות", "בתים מלאים כל טוב", "בורות חצובים", כרמים וזיתים - כמסופר בדברים ו' י'-י"א - יקבלו יוצאי המדבר עם ברכות הציביליזציה גם את השפעת בני המקום, את תרבותם הנקראת בפי התורה בסוף פרקנו "טומאות", "תועבות" או "חוקות התועבות".

ויש עדיין דרך להסביר - בייחוד לצעירים - שאין הקדמה הציביליזטורית ערובה לטוהר מידות ולעלייה מוסרית.

ומצד שני, יש שוב צורך היום להדגיש שלא עצם העבודה הציביליזטורית, גם אם מקורה בתרבויותיהם של עמים זרים, היא שנפסלה לנו, אלא "לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם וכו'".

לשאלה ב יש לדרוש מן התלמידים - מאלה שיש להם בקיאות, להזכיר פסוקים שונים המוכיחים שהוראת המילה "חיים", "חי", בתנ"ך לא לחיים הביולוגיים בלבד תצטמצם אלא שיש להם משמעויות שונות, כדי שלא ימהרו הלומדים לחרוץ משפטם על דברי רש"י ועל חלק מדברי הרמב"ן שאלה אינם אלא דברי "דרש". חשובים כאן בייחוד הפסוקים דברים ל' ט"ו-כ', והרי "ובחרת בחיים למען תחיה" מוכיח כמאה עדים שתחיה יש לו הוראה מרחבת כאן. וכן הנאמר שם בפסוק כ' "כי הוא חייך". וביותר יש לעיין בדברי הרב קוק המופלאים לדבר' ד' ד' "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כלכם היום", שהובאו בגיליון ואתחנן תשי"ג.

ר' א"י קוק, שבת הארץ (מתוך ההקדמה):

מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו! (דברים ד' ז) סגולתה של כנסת ישראל, שהיא מסתכלת על ההויה כולה באספקלריה המאירה של קודש; בכל עוז חייה היא מכירה, שהחיים שוים הם את ערכם רק באותה מדה שהם אלוקיים, וחיים שאינם אלוקיים אינם שוים לה מאומה. היא יודעת עוד, שבאמת אין חיים אלא אלוקיים דחיים שאינם אלוקיים אינם חיים כלל. והידיעה הזאת המונחת בעומק תכונת נשמתה, מטבעת עליה את חותם ערכה המיוחד לה, המוטבע על כל יחיד ויחיד מיחידיה. כי אורו וישעו של היחיד תלויים הם במדת ידיעתו את התעמקותו והתבלטותו של החותם הכללי הזה, של הכרת ערך החיים רק באלוקיותם בתוך עומק נשמתו. "ואתם הדברים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".

וביותר כדאי לעיין בדברי אברבנאל, לפסוק המופלא דברים ל' י"ט:

...ואפשר עוד לפרש, "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלוקיך" שבא להודיע שלא יעשה תכלית שמירת המצוות בעבור החיים הגופיים אבל בהפך, שיכסיף החיים כדי שבהם ישמור ויקיים המצוות, כי יבחר בהם מצד עצמם ולא מצד השכר הנמשך מהם כמו שאמרו חז"ל (ע"ז י"ט): "אשרי האיש ירא ה' במצוותיו חפץ מאד" (תהלים ק"ב) במצוותיו - ולא בשכר מצוותיו. ולכן אמר: אחרי שהודיע שהחיים והמוות הם בבחירת האדם, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, שהחיים והמות שנתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים, שלא תהיה הבחירה ההיא בלבד למען תחיה אתה וזרעך ויהיה התכלית האחרון בזה, אבל תבחר בחיים לאהבה את ה' לשמוע בקולו ולדבקה בו, כי אלה הם החיים האמתיים "ותכלית הנמשך" אחריהם. ואין החיים תכלית בעצמו, וזה שאמר "כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה", רוצה לומר כי זהו תכלית החיים ואורך הימים בישיבה על האדמה אשר נשבע ה' כדי לעשות המעשים הטובים, להדבק באלוה ית'.