גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת בהר
שנת תשכ"ה

מוכר עצמו לגר תושב או לגוי עובד כוכבים

ויקרא פרק כה, פסוקים מז - נב

בנושא זה עסקנו כבר בגיליוננו לפרשה זו משנת תשכ"ב. שם הובהרו המושגים גר, גר תושב, עקר, יעויין שם.

לפני שיגש המורה ללמד את הגיליון, ידרוש מן התלמידים סקירה כללית על פני פרקנו, בייחוד על הפרשיות שלאחרי היובל.

יושם לב לארבע הפרשיות החל מפסוק כ"ה ובפתיחותיהן:

פסוק כ"ה:

"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ..."

פסוק ל"ה:

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ"

פסוק ל"ט:

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ..."

פסוק מ"ז:

"וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר"

בכל מקרה מן המקרים של התערערות מצבו מוזכר ומודגש לך שה"מך" הוא אחיך. בכל מקרה נתנו דינים כיצד להחזירו מנפילתו ולהקימו על רגליו. בראשון ידובר על נתינת אפשרות לגאולת אחוזה ובית שהיה המך צריך למכור מפאת דוחקו; בשני על מצוות הלוואה בלא נשך ולא ריבית לנזקק לכך, כדי להחזירו למצבו הקודם ("והחזקת בו" רש"י:

"אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת ידו. למה זה דומה? למשאוי שעל החמור. עודהו על החמור - אחד תופש בו ומעמידהו; נפל לארץ - חמשה אין מעמידין אותו");

 בשלישי על יחס האדון אל מי שמכר עצמו לאחיו מישראל מחמת דוחקו, וברביעי מתן סיוע לגאולת מי שמכר עצמו מפאת דחקו לגר תושב הגר בתוכנו.

גיליוננו עוסק בעיקר בפסוקים מ"ח, נ'.

התורה צריכה להגן על שלושה צדדים: על המוכר עצמו, על הקונה, על הקרוב אשר עליו חובת הגאולה, שלא ינוצל אף אחד מהם. את הרצון לשמור על הגואל ועל הנגאל רואים אנו בשאלה א, ואת הדאגה לנמכר ולקונה בשאלות ב, ג, ד.

בשאלת איסור גזל העכו"ם עוסקת בייחוד שאלה ב. יש להרחיב את הדיבור בנושא זה וכדאי להוסיף על דברי הרמב"ם גם את דבריו הבאים:

הלכות גנבה פרק ז' הלכה ח':

אחד הנושא והנותן עם ישראל או עם עובד ע"ז, אם מדד או שקל בחסר עובר על לא תעשה, וחייב להחזיר, וכן אסור להטעות את העכו"ם בחשבון אלא ידקדק עמו, שנאמר "וחשב עם קונהו", אע"פ שהוא כבוש תחת ידך, קל וחמר לעכו"ם שאינו תחת ידך, והרי הוא בכלל (דב' כ"ה ט"ז) "כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה, כל עשה עול", מכל מקום.

הלכות גזלה ואבדה פרק א' הלכה ב':

ואסור לגזול כל שהוא דין תורה אפילו עכו"ם עובד ע"ז (כך!) אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.

והנה בדור הקודם היו מורינו מרבים להבליט מקומות אלה וכיוצא בהם מתוך המקורות מטעמים אפולוגטיים, לשם הצטדקות בפני אומות העולם המונים אותנו ואת תורתנו בשנאת אדם, ואולם לדורנו יש להבליט מקומות אלה לגופם, מאחר שאיסורי גזל ואונאה למיניהם, לסוגיהם, לצורותיהם השונות, נתערערו מאד בתודעה ובמעשה, הן לגבי בני ברית, הן לגבי מי שאינם בני ברית. ועוד: רבים מתלמידינו, מבין אלה המקבלים עליהם עול תורה ומצוות ברצון ובשמחה, סולדת נפשם מכל אפולוגטיקה, ואין הם רוצים להראות "העמים והשרים יפיה" של תורתנו, ואף אין הם רוצים כלל שדברי תורה יעלו בקנה אחד עם דרישות הרגשתנו ומצפוננו – על כן סולדים הם מהבלטת מקומות בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ אשר שם רואים אנו ש"דרכיה דרכי נועם". ונגדם יש לומר: אלה המאמינים במאמרם של רבותינו (ערובין ס"ד) "כל האומר שמועה זו נאה, שמועה זו אינה נאה, מאבד הונה של תורה", בוודאי אסור להם לבעוט במאמרי חז"ל ובדברי פוסקים ראשונים ואחרונים אלה, שיש בהם מאהבת הבריות, רק משום שאפולוגטים בדור שעבר הרבו להבליטם ולומר עליהם "שמועה זו נאה" בהעלימם עין ממאמרים אחרים אשר היו בעיניהם בבחינת "שמועה שאינה נאה".

חומר רב ומראי מקומות לש"ס ופוסקים ימצא המעיין באנציקלופדיה התלמודית, כרך ה', ערך גזל הגוי.