הפטרת ויקרא

בהפטרת פרשתנו עסקנו גם בגיליונות השנים הקודמות, תשכ"ג, תשכ"ו. ואולם שם עסקנו בעיקר בפסוקים הראשונים של הפטרתנו. לשאלת יחסו של פרקנו להבאת קורבנות עיין בייחוד גיליון ויקרא תשכ"ג שאלה א וגיליון תשכ"ו שאלה ג.

פתחנו את גיליוננו הפעם בשאלות מבנה ההפטרה כולה. ויש להקדים לשאלותינו את השאלה למקומו של פסוק ראשון פרק מ"ג פסוק כ"א, האם הוא סיומו של הקטע הקודם – כדעת רד"ק ואברבנאל, למשל – או האם הוא פתיחה של הקטע החדש, כדעת רש"י ורבים אחרים ממפרשינו, וכדעת מסדרי ההפטרה. (עיין לזה בגיליון ויקרא תש"ך שאלה א). ביחס למבנה ההפטרה כולה,  הנה כדעת אברבנאל יש גם אנשי מדע שלא מבני אומתנו החושבים, המחלק לפרקים קלקל כאן והפריד בין הדבקים, כך למשל אומר המלומד C. C. Torrey בספרו האנגלי:

החלוקה לפרקים אשר לפנינו אינה נכונה. הפסוקים כ"ז-כ"ח אינם יכולים לשמש כסיום לנבואה, אשר לה הם שייכים: ויעידו על כך הפסוקים כ"ד-כ"ה, המרמזים שעתידים לבוא דברי נחמה כגון בפרק מ"ד פסוקים א'-ה', הסטרוקטורה של כל הנבואה מוכיחה שמ"ד א'-ה' הם המשכם של פרק מ"ג.

ביחס למבנה ההפטרה שלנו כולה קיימות תפיסות שונות. אחדות מהן הובאו בגיליון ויקרא תשכ"ג:

שמעון ברמן, בפירושו לישעיהו "אור בהיר" וילנא תרס"ד:          

חלק ראשון מ"ג כ"ב-כ"ה
חלק שני מ"ג כ"ו-מ"ד ה'
נבואה חדשה מ"ד ו'-כ"ג

מ. צ. סגל, נביאים אחרונים (מהדורה ספרותית):     

חלק ראשון מ"ג כ"ב-כ"ח
חלק שני מ"ד א'-ה'
עניין חדש מ"ד ו'-כ"ח

אברבנאל:

מ"ג כ"ב-מ"ד ד'
מ"ד ו'-מ"ד כ'

וכדאי ללומד – לפני שיכנס לעיין בפרטים – לבדוק שלש אפשרויות אלה.

בפסוק כ"ה ובמקומו בתוך הפטרתנו התקשו כמה מן הפרשנים. הרי כאן דברי סליחה ונחמה בין דברי תוכחה חמורים שלפניו ושלאחריו. אלא שאם יבין הלומד שההדגשה בפסוק זה אינה על מחיית חטאים, על סליחה כשלעצמה, אלא על מחיית חטאים "למעני" – אז יתברר הפסוק הזה בתוך הקשרו. ויש להשוות לפסוקנו את הפסוקים מ"ח ט', י"א.

גם שאלה ג1 עוסקת במבנה, בקשר שבין הפסוקים: בין המתרגמים יש המבליטים את הקשר בין פרק מ"ד פסוק א' לפסוקים הקודמים על ידי כך שמתרגמים "ועתה ישמע יעקב" – אבל מעתה... כגון:

Revised Standard Version: But now hear, O Jacob my servant.

Buber-Rosenzweig: Jetzt aber hare…

שאלה ג 2 קשה. הביטוי "יוצרך מבטן" ביחס לעם כולו ולא לאיש הבודד מוזר. ולכן ניסו פרשנים לקשור את פסוקנו עם הולדת יעקב, ואינו נראה שהרי "יעקב" משמש כאן בהקבלה ברורה לישראל והכוונה לאומה כולה. וכן מוזרים דברי רד"ק:

וטעם "מבטן", כי בעת צאת הבן מן הבטן יכניסהו בברית האל וימול אותו לשמונה ימים.  

ושוב אין זה מתקשר עם פסוקינו המדברים על האומה.
שד"ל, מפרשו כביטוי מטפורי:

ד"ה ויוצרך מבטן: אשר כונן אותך משעה שיצאת לאור העולם, כלומר משעה שהיית לעם.

ואף זה קשה, מפני שאז היה הנביא מזכיר את יציאת מצרים. ואולי צדק אחד מפרשני הגויים, באמרו שלא התכוון הנביא כאן רק למאורע ההיסטורי של יציאת מצרים, אשר בה נהיה ישראל לעם, אלא שהתכוון לה' כיוצר, כבורא הנפשות כולן, ולכן רמז כאן דווקא לא ליצירת ישראל העם, כי אם ליצירת כל אחד ואחד מישראל, אשר ה' יוצרו "מבטן".

לשאלה ג 3 יובאו בזה דברי פרשן שלא מבני עמנו מן הזמן האחרון* המעמיד זה מול זה שתי אפשרויות לתרגום הפסוק. הוא מתנגד לתרגום הרגיל:

 thy maker and thy fashioner from the womb, who will help thee

 והוא מציע בניגוד לזה:

 He that made and fashioned thee in the womb will help thee

------------------------------------------------------------------------------------

* E. J. Kissene: The Book of Isaiah, 1943.