בגדי כהונה

המצוות שניתנו בפרשה זו כולן לאהרן ניתנו או לצרכי אהרן ובניו. כל פרשתנו עוסקת בהכנה לכהונה ובתפקידי כהונה.

ואולם לא בזה היא יחידה בתורה כולה – יש גם בחומש ויקרא פרשות העוסקות בנושא זה. אך שונה היא מכל פרשות ארבעת החומשים שמות-דברים בזה, שלא הוזכר בה שמו של משה רבנו, אפילו לא פעם אחת. וכבר עמדו על כך פרשנינו. יש שראו בהעדר שמו את רצונה של התורה להבליט את אהרן אחיו ולהעמידו בפרשה זו "בשורה ראשונה", ואולי באמת מתפרש העדר שמו של משה בדרך זו, וחיזוק לפירוש זה יש לראות בריבוי הזכרת שמו של אהרן בפרשתנו. וקאסוטו כדרכו מדגיש:

פירוש לשמות עמ' 260:

בפסקה זו (כ"ח א'-ה') העוסקת בכהונת אהרן ובניו, חוזר שמו של אהרן, השם העיקרי בענין, שבע פעמים*.

ויודעים אנו שמספר שבע בכל המקרא מספר בעל משמעות.

ויש הרואים בהעדר שמו של משה בפרשתנו את הביטוי לענוותנותו של משה, המצניע עצמו בפרשתנו ונסוג אחור לפני אחיו הכהן. וזו דעתו של הקדוש אנשלמה אשתרוק מברצלונה (המאה ה-14; בספרו "מדרשי התורה") שהובאו בגיליון תצוה תשכ"ז שאלה א, עיין שם. ואולי כפיצוי ללקיחת כל הכבוד הזה ממשה ונתינתו לאהרן מודגש בפרשתנו כל כך שעל משה לצוות את התפקידים לאהרן ושעליו מוטל להכניסו לכהונה ולבגדי כהונה:

פרק כ"ז פסוק כ'   

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה"

פרק כ"ח פסוק א'  

"וְאַתָּה הַקְרֵב"

פרק כ"ח פסוק ג'

"וְאַתָּה תְּדַבֵּר"

וכבר עמד הרמב"ן על כך:

פרק כ"ז פסוק כ':

ד"ה ואתה תצוה את בני ישראל: אמר הכתוב בכאן "ואתה תצוה" בעבור שאמר במשכן תמיד "ועשית" והוא בצווי (=לא אתה בעצמך אלא פירוש ועשית = צוה את האומנים שהם יעשו), אמר בכאן "ואתה תצוה" – ואתה בעצמך תצוה אליהם.

ובזה יתבררו עתה דברי האלשיך שהובאו בשאלה א של גיליוננו ומהי הזרות הלשונית שבפסוקי פרשתנו.

שאין בגדי כהונה רק ענין של נוי ושל כבוד בלי כל משמעות סמלית, זה נראה מתוך החשיבות הגדולה והפירוט הרב שמקדישה להם פרשתנו.

פרק כ"ח פסוק מ"ג                    

"וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ...
וְלֹא יִשְׂאוּ עָו‍ֹן וָמֵתוּ"

ופירשו רש"י:

ד"ה ומתו: הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים – במיתה.

ואמרו חז"ל, זבחים יז ע"א:

בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם; אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם.

והפרשנים האליגוריסטים אינם יכולים לעבור על פרשה זו מבלי לחפש משמעות נרמזת בבגדים אלה. ועיין בגיליון תצוה תש"ך שעסקנו בו במשמעותם של בגדי כהונה. בזה נביא רק דעת אחת מבין הפירושים האליגוריים, לשם הבנת דברי המלבי"ם בגיליוננו שאלה ב.

בעל עקדת יצחק:

ראינו כפי הלשונות, שהקנינים המידותיים והמלבושים נקראים בשם אחד (ויקרא ו' ג'): "ולבש הכהן מדי בד"; (שופטים ג' ט"ז): "מתחת למדיו"; (קהלת ט' ח'): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". ובלשון העמים שם habitus גם על תכונת בגדי אדם, גם על תכונת מידותיו בכלל. ואחשוב ששאר הלשונות כן עשו אינו בלי סיבה, אבל הוא כן לפי שהם מתייחסים מאוד.
וכמו שאדם ניכר בלבושו הכרה חיצונית אם סוחר אם פרש, אם פרוש (נזיר), כן התחלת הכרת נפשותינו הנעלמות היא בפעולותיהן החיצוניות, כי ודאי מהפעולות ייוודעו הכוחות. כבר נשתמשה הנבואה בזה אצל האל יתעלה, מפני שלא ייוודע אלא מצד פעולותיו אמר (תהלים ק"ד א') "הוד והדר לבשת", (תהלים צ"ג א'): "ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר".
וכן יתבאר זה ממראה זכריה, שנאמר שם (ג' ג'): "ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך", ומיד נאמר שם (ג' ד'): "הסירו הבגדים הצואים מעליו – ויאמר אליו: ראה העברתי מעליך עוניך והלבש אותך מחלצות". הנה שפירש טעם העברת הבגדים הצואים וחליפותם כי הוא הסרת החטאים והמידות הפחותות וחסרונם. והנה אחר שנאמר (שם ג' ה'): "ישימו צניף טהור על ראשו" ועוד נאמר: "וילבישוהו בגדים ומלאך ה' עומד"; שיורה שהיה כבר מלאך ה' עומד לפניו – מה שהיה בראשונה הוא (יהושע) בלתי יכול לעמוד בפני המלאך. הנה אחר זה נאמר שם (ד' ב'): "ראיתי והנה מנורת זהב כולה" – הנה שלא ראה אותה דולקת על האופן ההוא רק אחר שנטהר ויחלף שמלותיו.

--------------------------------

* הערת המערכת: לא ברור כיצד מנה כאן קאסוטו שבעה אזכורים, אהרון נזכר כאן רק שש פעמים.