הפטרה
ירמיהו פרק ז, פסוקים כא - לד
דברי הפרשה שלנו ודברי ההפטרה נראים כשטר ושוברו בצדו. כל תכנו של מחצית ספר ויקרא אינו עוסק אלא בקרבנות, וחז"ל ראו אף בחומשים הקודמים לו לויקרא (ואף בפרשות הקודמות לבניין המשכן) רמזים לחשיבות הקרבנות כגון הפסוק:
בראשית רבה ט"ז:
"ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" – אלו הקרבנות שנא' (שמות ג') "תעבדון את האלוקים על ההר הזה" וכתוב (במדבר כ"ח ב') "את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו".
(ופירשו מפרשי המדרש רבה דסתם "עבודה" היא קרבנות כמו שנא' "והשב את העבודה לדביר ביתך").
ויש שראו את כבודנו ותפארתנו, את זכותנו על הארץ ועל הבחירה בהקרבת קרבנות כמו שאמרו:
בראשית רבה מ"ד (בראשית ט"ו ו'):
"ויאמר (אברהם) ה' אלוקים במה אדע כי אירשנה?" ר' חייא בר חנינא אמר: לא כקורא תגר (=כמי שהוא בספק ומבקש שתנתן לו אות על קיום ההבטחה) אלא אמר לו: "באיזו זכות?" (=לא הספק היה על עצמו, איך יזכה לזה ואיך יזכו בניו לדורות). אמר לו: "בכפרות שאני נותן לבניך" (נוסח אחר במדרש אגדה: "בזכות הקרבנות") "קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל. כל הכפרות הראה לו...".
ולנוכח הפירושים הרבים המפורשים שבתורה שבע"פ על הקרבנות ועל חשיבותם שבתורה שבכתב ולנוכח ההערכה הגדולה שמצינו בדברי חז"ל לעבודת קרבנות אף לאחר שכבר חרב בית המקדש ונפסקה עבודת הקרבנות – הלא יפליאו פסוקי הפטרתנו את הלומדים ביותר. אמנם לא זו הפעם הראשונה שמדבר ירמיהו כדברים אלה על הקרבנות ובמקום אחר אמר:
"לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא
וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק
עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי"
ולא היה הוא היחידי מבין הנביאים אשר דבר כדברים האלה על עבודת ה' בקרבנות.
והנה כמה פסוקים ברוח זו:
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל
הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'
הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים"
"כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח
וְדַעַת אֱ-לֹהִים מֵעֹלוֹת"
וכן בעמוס (ה' כ"א-כ"ד) וכן בישעיה (א' י"א-י"ד).
אבל באף אחד מן המקומות ההם לא נאמר מה שנאמר בפסוקנו. כי את הניגוד המדומה בין דברי תורה לדברי נביאים כבר יישב ר' עקיבא בפולמוסו עם הנכרי שהתקיפו.
במדבר רבה סוף פרשה כ"א:
שאל גוי אחד את ר' עקיבא: למה אתם עושים מועדות? לא כך אמר לכם הקב"ה "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי"?
אמר לו ר' עקיבא: אילו אמר "חדשי ומועדי שנאה נפשי" – היית אומר! (=היית טוען נגדי טענה ניצחת!) אבל לא אמר אלא: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי"?
אך אין זה מיישב כלל את הנאמר בפסוקנו: "לא דברתי... ולא צויתי".
בגיליון צו תש"ך הבאנו את יישוב הרמב"ם בשתי דרכים לסתירה זו שבין דברי התורה לדברי הנביאים ואת דבריו דוחה הרמב"ן בטענות עקרוניות בויקרא א' ט' לריח ניחוח (ועיין גיליון ויקרא תשי"ח).
