הפטרת שבת נחמו
ישעיהו פרק מ
גיליוננו זה הוא המשך של גיליון ואתחנן שנת תשכ"ב, שעסק בשני הפסוקים הראשונים של הפטרתנו. החלק הראשון של הפטרתנו פסוקיו ידועים כל כך ללומד עד שאינו מרגיש כלל בקשיים הרבים, קשיים מבחינה לשונית, סגנונית ואף עניינית. רבים בפרקנו הפסוקים אשר בהם הנושא אינו ברור, ורבים הפסוקים שבהם המושא אינו ברור (ועיין גיליון ואתחנן תשכ"ב, שאלות א, ג, וגיליוננו ד, ה, ו). לא ברור אל מי מופנות הקריאות (א') "נחמו" (ב') "דברו", (ה') "פנו", "ישרו", ולא ברור מהו אשר יש לדבר על לב ירושלים (פסוק ב) ומהו הדבר אשר יראו כל בשר (פסוק ה) ולא ברור מי הוא הקול הקורא בפסוק ג ומי הקול בפסוק ו.
לשאלות א ו-ב:
יש לחנך את הלומדים – כצעירים כמבוגרים – לקריאה בעיון, לתשומת לב לכל ביטוי ולכל שינוי בביטויים, לכינויי הגוף המתחלפים, לכל ניב ולכל הגה, כי אין בסגנון דברים חשובים ודברים בלתי חשובים ואין שינויים בלשון – אף הקלים ביותר – באים לשם גיוון או לשם קישוט, ואין להפריד בין סגנון הדברים לבין תכנם, כי המילים על צורתם הדקדוקית, על סדרם, על צירופיהם, הם, הם עצמם "התוכן", הם עצמות הדברים שנאמרו, לא "לבושים". לשאלות א 1-2 נביא בזה מתוך גיליון כי תשא תשכ"ב:
(1) פרק ל"ב פסוק ז'
"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ"
(2) פסוק ט'
"רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא"
(3) פסוק י"א
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"
(4) פסוק י"ב
"... וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ"
(5) פסוק י"ד
"וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ"
(6) פסוק ל"א
"אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה"
(7) פסוק ל"ד
"לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ"
(8) פרק ל"ג פסוק א'
"לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
(9) פסוק י"ג
"... וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה"
(10) פסוק ט"ז
"וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ
הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם"
לשאלה ג. שאלת ה"כפלים" העסיקה את כל פרשנינו החל מימי חז"ל בגלל אי ההתאמה בין החטא לעונש הנראית ומתבטאת בפסוק זה, והלא חז"ל למדונו במקומות רבים לראות אי התאמה הפוכה וקבעו את הכלל ש"מרובה מידת טובה על מידת הפורענות" (ועיין רש"י שמות כ' ו ד"ה נוצר חסד). השאלה העקרונית היא: האם יש להתייחס לביטויים כאלה יחס של דיוק מתמטי או יש לראותם כלשון גוזמא והפלגה בעלמא. לעניין זה חשובים דברי הרמב"ם, מורה נבוכים חלק ב מ"ז:
... "צריך שנודיע גם כן מעניין ההשאלות וההפלגות והגוזמאות מעט, שהנה יבוא מהם בכתבי ספרי הנבואה, וכשיובנו כמשמעו מדוקדקים ולא יוודע שהם הפלגה וגוזמא, או יובנו כמו שתורה עליו המילה לפי ההנחה הראשונה ולא יוודע שהם מושאלים – יחדשו עניינים מרוחקים = (כוונתו: רחוקים מהמתקבל על הדעת) וכבר בארו ואמרו: "דברה תורה בלשון הבאי", רוצה לומר: הגוזמא, והביאו ראיה מן "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים מ', כח, ועיין רש"י שם) וזה אמת. ומכוח הפלגה (=מסוג זה של הגזמה) אמרו כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י, כ), ולפי זה נאמר "אשר כגבה ארזים גבהו" (עמוס ב'). וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם, רוצה לומר: עניינים נאמרו על צד הגוזמא וההפלגה, לא על צד ההפלגה והדקדוק.
השווה לראב"ע, שמות ט', ו':
"וימת כל מקנה מצרים: רובו, כי הנה כתיב (שמות ט', יט) "שלח העז את מקנך", וככה תמצא בברד (שם, כה) "ואת כל עשב השדה", והעד - מכת הארבה, (י', ה) "ואכל את יתר הפליטה".
לשאלה ה. כבר מימי תרגום השבעים דרך תרגום השומרוני והוולגטה ובתרגומים הנוצריים של לותר ושל הנוסחה האנגלית על שם "המלך ג'יימס" השתרשה הנוסחה של "קול קורא במדבר", אך גם בין מפרשינו ישנו מיעוט קטן המפרש כך – ובניגוד לטעמי המקרא. ואף רב סעדיה גאון תרגם כך. ועיין על נוסחה זו – המצויה גם בתרגומים ליידיש מן המאה ה-16 וה-17 והמצויה אף ב"צאינה וראינה" ועל השפעתה על ספרותנו החדשה: דב סדן, "אבני שפה" עם עובד, תל אביב תשט"ז, ע"ע 118 – 125, וכן בתוספות עמוד386.
לשאלה ו. לשאלת רוב משמעותה של מילת "כי" עיין גם גיליון בא תשט"ז, שאלות ג3, ד4 (שמות י"ז, ט' "כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים") וכן גיליון נצבים-וילך תשי"ז ב4, וכן גיליון ואתחנן תשכ"ב שאלה ג.
שאלת הוראתה או ביתר דיוק הוראותיה השונות של מילת "כי" שמקורה בגמרא ראש השנה ג ע"א וגיטין צ' ע"א העסיקה את רש"י רבות בתורה. המעוניין ימצא חומר לשאלה זו גם בספר רש"י (הוצאת מוסד הרב קוק במאמרו של ב.צ. לוין "תשובת רש"י על כי משמש בד' לשונות") בייחוד חשובה היא שאלה זו כשתפישה שונה של ה"כי" עלולה לשנות כל כיוונו של הפסוק, וכן הוא במקומנו.
עיין לדוגמא שמואל א', ב' כה "ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם" בהוראה אחת מד' ההוראות של "כי" יהיה פסוקנו אחד מאלה הנראים כסותרים עיקר גדול של הבחירה החופשית" (הפסוקים שעליהם דן הרמב"ם בהלכות תשובה) ואילו בהוראה השנייה – אין בפסוקנו כל קושי.
