הפטרה לפרשת פרה

גיליון זה הוא המשכו של גיליון צו תשי"ט, שעסק בהפטרת פרשת פרה. בייחוד מתקשרת שאלה א שלנו עם שאלה ה שם, המתיחסת אף היא לפסוק כ': "ויבוא אל הגויים... ויחללו את שם קדשי באמור להם..."

תפישה אחרת מן הרגילה בחילול שם השם בפסוק ההוא מביא ר' אליעזר מבלגנצי:

ויבוא אל הגויים אשר באו שם: לבקש עזרה
באמור להם עם ה' אלה: וטוב היה לי, שלא יקרא שמי עליהם לעולם, שלא יהיה גנאי וחילול שם בדבר. וביאה זו לא ביאת גלות היא, אלא ביאה שבאו למצרים ולאשור לבקש עזרה, ובכך חללהו שהיו אומרים האומות, כביכול אין כח באלוקים לעוזרם, ...ובכך שפטתים: הם באו ביאת חינם וחילול שמי, ואני הבאתים ביאת גלות וניפוץ וזרייה.

ואולם פירוש זה אינו מתישב על סדר הפסוקים. והתפישה הרגילה אינה שבמעשיהם – בלכתם לבקש עזרת הגויים – חיללו את השם, אלא: עצם ישיבתנו בגולה, ללא חוק וללא שרים, ללא כבוד וגדולה, ללא ארץ וללא בית, היא עצמה חילול שמו בעולם; תפישה זו מצאה לה ביטויים רבים בספרות ימי הביניים. כאילוסטרציה יכולים לשמש דברי המלך בכוזרי (מאמר א' סעיף ד'), המוכן לשמע מפי אדום וישמעאל, מה היא לדעתם דת ה', אך הבטוח מראש שאין למצוא אמת אצל היהודים, "כי די לי במה שנראה משפלותם ומיעוטם ושהכל מואסים אותם".

השאלה העיקרית בגיליוננו היא ב. את הניגוד בין יחזקאל י"ח לבין פסוקנו ל"ו מנסים אנשי מדע בימינו ליישב בדרך אחרת. כגון סגל ב"מבוא המקרא" כרך ב':

הצד הבונה בתורתו של יחזקאל מתגלה לנו בייחוד בקריאתו הנהדרת לתשובה אל ה'... ובהכרזתו החגיגית שאין ה' רוצה במיתתם של הרשעים אלא בחזרתם לדרך הטוב ולחיים (ל"ג י"א; י"ח כ"ג). שום נביא אחר לא הביע בדברים כל כך פשוטים ונמרצים את כוחה של התשובה המצילה את האדם ממיתה רוחנית וחמרית... מדגש יחזקאל, שיש ביכולת הרשע להתגבר בעצמו על יצרו הרע ולהשתחרר משעבוד לחטא, ולעשות לעצמו לב חדש ורוח חדשה. "השליכו מעליכם את כל פשעיכם... ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה..."
אין יחזקאל מסתפק בשינוי חיצוני; בשינוי מעשיו של בעל תשובה; שיעזוב את הרע ויעשה את הטוב; ודורש גם שינוי פנימי, שינוי מוחלט בהרגשת בעל תשובה; שיכלם ויתבייש במעשיו הקודמים: "וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים, ונקטתם בפניכם... בושו והיכלמו מדרכיכם בית ישראל".
... אולם השתדלותו של הנביא לא עשתה פרי, הגולים נשארו שקועים בהרגליהם ובמעשיהם הרעים. הם השתקעו בארצות גלותם, והמשיכו את חייהם הקודמים, ואף למדו לעשות כמעשי הגויים שכניהם. ...אך הנביא לא התיאש מן הגאולה. הגאולה בוא תבוא בעל כרחם של ישראל, כי הרי בגאולה תלוי קדוש שם ה' העולם, ה' לא יתן את ישראל להיטמע בגויים ולהפר בחולשתם המוסרית ובקושי עורפם את עצתו ותכניתו שקבע בשביל ישראל ובשביל העולם. בעל כרחם יוציא אותם מן הגויים (כ' ל"ב-ל"ד) אך הם לא יהיו ראויים לבוא ישר אל ארץ ה'... אלא יצורפו ויזדככו מפשעיהם טרם יוכלו להיכנס אל ארץ הקודש... (כ' ל"ה-ל"ח) ושם, בארץ ישראל יטהר ה' מטומאותיהם את הזוכים לבוא בה, ושם יתן להם הוא לב חדש ורוח חדשה שסרבו לעשות להם בגלותם...
"ונתתי לכם לב חדש...".

וכן אומר בקיצור גם בובר, ב"תורת הנביאים" עמוד 171:

אם מתחילה קיוה שההתחדשות תבוא בתשובת "בית ישראל" "העושים להם לב חדש ורוח חדשה", הרי בגולה הוא לומד לצפות לה לישועה אך ורק מידי האלוהים, שלאחר "שברר מהם" בגולה את המורדים ואת הפושעים (כ' ל"ח) מטהר הוא למען שמו את המושבים על ידו ומכונן אותם כעם אלוהים עם שנותן להם לב חדש ורוח חדשה.

ואלו המקורות שהובאו בשאלה ב אין רואים את שני הפסוקים המנוגדים כשני שלבים שונים בנבואתו של יחזקאל אלא כשתי פנים של תהליך אחד. ומצינו דומה לכך אף בתורה בשני הפסוקים הבאים:

דברים י' ט"ז

"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ"

דברים ל' ו'

"וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ"