גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת אחרי מות
שנת תשכ"ב

חוקים ומשפטים

ויקרא פרק יח

הבא ללמד פרשת עריות יסביר לתלמידיו, שאין התורה עצמה מנמקת איסורים אלה בשום הנמקה רציונלית, לא בהנמקה הגיינית ולא בהנמקה חברתית אלא רק בכך שאלה הם "חוקותי", שכל עברה עליהם "טומאה" היא "תועבה", כי אינה רצון ה', הטעמים הרציונליים למיניהם ניתנו בתקופות מאוחרות, ע"י חכמים, פרשנים, הוגי דעות, הבאנו מצת דעותיהם בגיליון אחרי מות תש"ח, תשי"ד. אבל יש לחזור ולהדגיש לתלמידים, כי כל אלה אינם אלא דעותיהם הסובייקטיביות של אומריהם, ואילו התורה, עיקר דרישתה היא דת מצווה ה' והליכה בדרך חוקיו, וסיום כל פרשת עריות (ויקרא כ' כ"ו) היא

"וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי  ה'"      

הפעם עסקנו רק בארבעת הפסוקים הראשונים של פרקנו. לשאלה א נביא בזה את דברי בעל באר יצחק על פירוש רש"י:

הרואה יראה שארבעת הפסוקים הללו הקדמה לפרשת עריות. לפי שטומאת גילוי עריות היא מן התועבות הגדולות וצירו של אדם תקפו, ועונשם חמור מאוד, כרת בעולם הזה ולעולם הבא, לכך הקדים הפסוקים הללו שעניינם להראות ההכרח לישראל לקבל חוק המלך האדיר והקדוש בכלל. לכך הקדים כאן בפסוק שלפנינו, שהוא הקדמה למצווה הכוללת שבפסוקים שאחריו – והוא שמירה וקבלת חוקי האלוקים בכלל – מאמר "אני ה' אלוקיכם". ר"ל: עליכם לקבל גזירותי מצד הכרח כולל והכרח פרטי. ההכרח הכולל – מצד היותי דיין שופט ומנהיג לכל באי עולם, שעל זה מורה תואר האלוקים בכלל, וההכרח הפרטי הוא הנכלל בכינוי הנוכח "אלוקיכם": אתם שקיבלתם עליכם עול מלכות בסיני, קיבלתם מלכותי – קבלו גזירותי.

בכפל שבפסוק ד' ובפסוק ה' העסיק את הפרשנים החל מן הספרא. ולא רק הכפל כי אם גם הנשואים השונים (עשה, שמר) וכן סדר המילים השונה:

פסוק ד'

"אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ"

פסוק ה'

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי ..."

כתשובה לשאלה ב' נביא בזה את דברי המלבי"ם, לספרא ק"מ:

כל כן תפש "עשייה" אצל משפטים ו"שמירה" אצל חוקים, כי השמירה בלב קלה אצל המשפטים, כי השכל מסכים עימהם, רק עשייתם כבדה, שהגם שיודע חיובם (=מבין מה הטעם בחיוב זה) בכל זאת יחמוד ויגזול ויעשוק מצד תאוות ליבו. ובחוקים הוא בהיפך, ששמירתם בלב קשה, אחר שהם בלתי מיושבים בשכלו ובמדעו.

ועוד אומר המלבי"ם קל"ד:

תחילה "עשייה" במשפטים ו"שמירה" בחוקים, כי אחר שהאדם מורכב מנפש וגוויה, מעליונים ותחתונים, הנה מצד הנהגת נפשו הרוחנית צריך הוא לחוקים, ולכן סודם נעלם, כי באו לתקן נפשו הנעלמת, ומצד גופו צריך הוא למשפטים, באשר הוא מדיני – ותחילה ייחס ה"שמירה" בלב, שהוא העיון, אל החוקים, שהם מתחברים עם נפשו ושכלו שעניינה בעיון וחכמה ודעת. וייחס ה"עשייה" למשפטים שבאו לתקן ענייני גופו.
אולם בכתוב הזה (ה) חזר ונתן "שמירה" ו"עשייה" לחוקים ולמשפטים, כי מצד שהאדם מורכב משניהם, וכל אחד עוזר להשלמת חברו צריך לעשות החוקים באברי גופו, ובזה יעזור הגוף לתיקון הנפש והכנתה אל החיים הנצחיים, וכן לשמור המשפטים בכוח שכלו ועיונו הנפשי, ובזה תעזור נפשו לחיי הגוף.

לשאלה ג. להבנת דברי רש"י נסתכל במקורו שהוא גם כאן הספרא קמ"א:

"ללכת בהם" עשם עיקר ואל תעשם טפילה, "ללכת בהם" שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם... שלא תאמר: למדתי חכמת ישראל, אלמד חכמת אומות העולם?
ת"ל: "ללכת בהם" – אינך רשאי לפטר מתוכם.

והנה לפי פשוטו של מקרא, הרי המילים "תשמור ללכת" הינם יחידה רעיונית אחת. אבל מדרך המדרש הוא לפעמים לפצל ביטויים מאוחדים ולראות כל מילה או כל עבר של המשפט כבעל משמעות בפני עצמו. (יצחק היינמן בספרו: "דרכי האגדה" קורא לזה:

ריפוף הרעיון המאחד את המילים ומתן עצמאות לאברי המשפט).

דומה למקומנו הוא למשל מדרש חכמינו המובא ברש"י.

דברים א' י"ד:

"טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת"

רש"י:

ד"ה לעשות: אם הייתי מתעצל אתם אומרים: עשה מהרה.

או לפסוק ישעיה ס' כ"ב:

"אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה"

שיר השירים רבה ח':

לא זכיתם – "בעתה", זכיתם – "אחישנה".

החשובה מכל שאלות גיליוננו היא האחרונה. פירוש אחר מאשר כל המובאים בשאלה זו ניתנה בהלכה למילים וחי בהם. יעוין בגיליון אחרי מות תשי"ז בדברי הרמב"ם המובאים שם.

ההבדל בין המובאים בשאלה ה' הוא בתפישת השכר הניתן לעושה חוקים והמשפטים, מעניין הוא ההבדל שבין רשב"ם לבין ר' נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין), ודומה לו ההבדל בין תפישת הרב קוק לבין תפישת הראב"ע למושג חיים בפסוק (דברים ד'):

"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"

שתי הדעות הובאו בגיליון ואתחנן תש"ה.