"ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה"

השאלה העיקרית בגיליוננו היא שאלה ב. נושאה: ההבדל שבין דרגת נבואת משה רבנו לבין דרגת שאר הנביאים. דברי רש"י מקורם במדרש רבה ויקרא פרשה א פסקה יד:

רבנן אמרין: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת... ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת...

דברים אלה – שהרמב"ם הבהירם והרחיבם (בהלכות יסודי התורה ז, ב-ו; ובשמונה פרקים פרק ז) נרמזים בפסוקנו בקיצור נמרץ ע"י הניגוד שבין מראָה (בקמץ) לבין מראֶה (בסגול). והסביר את ההבדל הזה מבחינת משמעות הניקוד ר' וולף היידנהיים בפירושו לרש"י "הבנת הנקרא", ומכיוון שהספר אינו מצוי, נביא את דבריו:

... ומדייק הכתוב לקרוא נבואת משה בשם מראֶה (בסגול) ונבואת שאר הנביאים בשם מראָה (בקמץ), נתברר כי הבדל העניין בהבדל משמעות השמות האלה מצד שינוי ניקודם, וזה וודאי דבר הצריך ביאור, כי לדעת כל המדקדקים אין ביניהם אלא שזה מתוקן בלשון זכר, וזה בלשון נקבה, כמו "עוצם" – "עצמה"; "צדק" – "צדקה"; אבל משמעות עניין בחסרון ויתרון אין ביניהם, (כלומר, כרגיל אין אלה אלא שני משקלים שאין הבדל במשמעותם) וזה מתנגד אל המובן מן הכתוב שלנו. לכן הט אזנך לי, ולבך תשית לדעתי!
ידענו כי מדרך העברים להטיל ה"א בסוף תארי בעלי חיים הזכרים כדי לעשותם תארי נקבות, כמו נערה, כבשֹה, ובלא ה"א הנם תארים לזכרים. ויסוד העניין בבריאת איש ואשה, ככתוב "לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת" – שהיא נגזרת מן האיש. וככה עשו גם בדברים שאין בהם רוח חיים, "להבה", "סערה", "עצמה", "צדקה", מן "להב", "סער", עוצם", "צדק" ואף שאין באלה שום הבדל מזכרות לנקבות... ...ואף שאין בהם רוח חיים, שאין לבחון בהם הבדל המין מכל מקום יש הבדל עניין ביניהם. כי אותם שהותקנו על לשון זכר, הנה הם יורו בעצם וראשונה על העניין אשר תורה עליו התיבה ההיא. אבל אותם שהותקנו בלשון נקיבה, הם יורו על העניין ההוא בשניות בהיותם נגזרים מן הזכרים. ... וכבר לימדנו רבנו המורה (הרמב"ם) בפרק י"ב להגיון, כי הקודם והמתאחר יאמר על חמשה פנים, על קדימה ואיחור בזמן ובטבע ובמדרגה ובמעלה ובסיבה. לכן השמות הזכרים יורו על קדימת העניין ההוא באחד מחמשה פנים הנזכרים. והנקבות הנגזרים מהם מתאחרות על אחד מחמשת הפנים.
לכן מראֶה (בסגול) מוקדם ומראָה (בקמץ) – מאוחר.
ואחר שנאמר "וראית את אחורי ופני לא יראו" ונאמר "כי לא יראני האדם וחי", לכן אמרו חז"ל, כי מראֶה (בסגול) "זו מראה דיבור שאני מפרש לו דיבורי במראית פנים שבו". ואמרו עוד, שמשה ראה "ראה באספקלריה מצוחצחת וגילוי שאר נביאים בסתימת חידות" וידענו, כי הצורה אשר באספקלריה איננו עצם הדבר, כי אם דמות דיוקנו, אלא שמשה ראהו בצחצוחו וטהרתו, וזהו "באספקלריה מצוחצחת". וגילוי שאר הנביאים בסתימת חידות כאילו נתון מסווה על פני הדיבור והוא מתנוצץ מתוכו וזהו "באספקלריא מלוכלכת"...

אשר לניגוד שבין מראֶה (בסגול) לבין חידות – נביא בזה את דברי הפולמוס של הבכור שור נגד הנוצרים, הרוצים לפרש גם את נבואת משה כ"חידות".

פסוק ח':

ד"ה פה אל פה: ... ובכאן נשברו זרועם של אומות העולם שאומרים על מה שאמר משה רבנו אלגורי"א הם, כלומר: חידה ומשל, ואינו מה שהוא אומר, ומהפכין הנבואה לדבר אחר, ומוציאין הדבר ממשמעותו לגמרי, ועליהם אמר דוד: מגיד דבריו ליעקב, חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" (תהלים קמז, יט-כ). שאע"פ שהעתיקו את התורה מלשון הקודש ללשונם, לא נתן להם הקב"ה לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע, אלא מהפכין הדברים למה שאינם ....גם מבני עמנו שמעתי שמפקפקין על תפילין ומזוזות וכיסוי הדם, שאומרים: "והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", שהוא כמו (שיר השירים פרק ח פסוק ו): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, שתזכרני תמיד, ואינו חותם על זרועו ולבו ממש. וכן אלו אינם ממש תפילין ומזוזות *. וכן (ויקרא יז, יג) וכסהו בעפר, כמו "וכיסינו את דמו" (בראשית לז, כו); וכמו (איוב פרק טז פסוק יח): אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי: ואינו אומר כיסוי הדם ממש, אוי להם מעלבונה של תורה, כי אף הם עתידים ליתן את הדין. וכי מה עניין משה אצל שאר נביאים, שמדברים על-ידי חידה ומשל, אבל משה אינו מדבר על-ידי חידה! וזהו שנאמר בפסוקנו, שאין הקב"ה מדבר עמו בחידות. בנביאים כתוב (משלי ג,ג): "כתבם על לוח לבך" וזהו דבר שאינו מדבר בחידה, ועל כיסוי הדם לא שייך לשון כיסוי, אלא על חטא, כמו "וכסינו את דמו" (בראשית לז, כו), שנכסה החטא שנעשה בו, וכן "ארץ אל תכסי דמי", שהיה פשעם נגלה, וכן "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב, א). אבל השוחט חיה ועוף, מה פשע נעשה בהם שיאמר "וכסהו בעפר"?

ועוד יעויין להתנגדות זו לפירוש האליגורי דברי בעל העיקרים בגיליון פקודי תשי"א. **)

לפני שייכנס המורה לשאלות אלה של העמדת מראֶה (בסגול) מול ומראָה (בקמץ), ושל מראֶה מול חידה, יוברר ללומדים תחילה המבנה התחבירי של פסוק ו שבו עוסקת שאלה א-4 ושאלה ב-1. האם מילת ה' נקראת למעלה או למטה.

------------------------------------------------------------------------------------

* ועיין רשב"ם, שמות יג, ט:

ד"ה לאות על ידך: לפי עומק פשוטו יהיה לך לזכרון תמיד כאילו כתוב על ידך. כעין שימני כחותם על לבך.

** וראה מה שכתב נגדו הראב"ע, שם:

ד"ה והיה לך: יש חולקין על אבותינו הקדושים, שאמר כי לאות ולזיכרון, על דרך כי לווית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך (משלי א, ט), גם וקשרתם לאות על ידיך (דברים ו', ח) כמו קשרם על לוח לבך תמיד (משלי ו', כא), גם וכתבתם על מזוזות ביתך (דברים ו', ט), כמו כתבם על לוח לבך (משלי ג ג). ומהו שיהיה לאות ולזיכרון, שיהיה שגור בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. ואין זה דרך נכונה, כי בתחילת הספר כתוב משלי שלמה, והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו, על כן לא נוציאנו מיד פשוטו, כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת, כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י', טז), שנצטרך לתקנו לפי הדעת, ואמר ר' משה הכהן, כי יד ברוב המקרא היד השמאלית, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מ"ח, יג), ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה', כו), ודברי קבלה חזקים ואין צריכין חיזוק.