תלונת ישראל

הפרשה הזו רצופה תלונות בני ישראל, ופרקנו (וגליוננו) עוסקים רק במקרה אחד. ראוי לפתוח שעור זה בדברי ראב"ע הבאים, פרק י"ד:

ד"ה התיצבו וראו: ... יש לתמוה, איך יראו מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם? ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? והתשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו? והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים מלחמה. הלא תראה, כי עמלק בא בעם מועט ולולא תפילת משה היה כובש את ישראל. וה' לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצאים ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדבר משה בפרשת שמות.

(בדבריו אלה ירמוז ראב"ע למה שאמר על הולדת משה ונסה לישב את השאלה למה סבבה ההשגחה שיתחנך מי שעתיד להשלח אל פרעה להוציא את ישראל משעבוד מצרים דווקא בבית פרעה, למה נתחנך וגדל רחוק מאחיו, רחוק מארחם וסדרי חייהם?

ואלה דבריו פרק ב' פסוק ג':

ד"ה ונחמרה בחמר: ... ומחשבות ה' עמקו ומי יוכל לעמוד בסודו ולו לבדו נתכנו עלילות: אולי סבב ה' זה , שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלמוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה לחיות בבית עבדים. הלא תראה שהרג המצרי בעבור מעשה חמס והושיע בנות מדין מהרועים בעבור שעשו חמס להשקות צאנם מהמים שדלו...)

דברים אלה שנאמרו כדי להסביר, למה לא הוליכם ה' דרך ארץ פלשתים, למה סבבם בדרך רחוקה – הם הם המסבירים בכלל את הלך רוחם של דור יוצאי מצרים, והם הנותנים ההסבר הפסיכולוגי לתלונות המרובות שבפרשתנו.

יש לדרוש מן התלמידים שיעברו על כל פרשת בשלח וימצאו את כל המקומות שבהם נאמרה תלונת בני-ישראל (כדאי אף לפתוח בתלונה הראשונה בספר שמות, היא תלונת השוטרים בפרק ה', ולהבליט עד כמה אין דומה תלונתו של מי שנותן גוו למכים למען הצלחת אחיו, למי שיצא מעבדות לחרות ואין עליו עוד עול זרים אך עדיין רבו קשיים בדרך לחרות הגמורה).

על התלמידים להשוות את תלונת ישראל לפני קריעת ים-סוף, במרה, (וזה שלשה ימים אחרי "ויאמינו בה' ובמשה עבדו") במקומנו, ברפידים. ויש לעמוד על הדמיון ועל ההבדלים, אולם ביותר דומה מקומנו לתלונות ישראל כעבור כשנה וחצי בקברות התאוה. עין בהעלותך י"א א' – ו'. הגעגועים לאכילת דגה "חנם" שם מקבילה בכל לגעגועיהם לסיר הבשר כאן.

וכשם שתמהו חז"ל שם על ראיה זו של עברם במצרים כראית מקום שבו קבלו דגים חנם ושאלו שם:

רש"י:

אם תאמרו שמצרים נותנים להם דגים חנם, והלא כבר נאמר "ותבן לא ינתן להם", אם תבן לא היו נותנים להם חנם, דגים היו נותנים להם חנם?

כן תמהו גם במקומנו לאותו סיר הבשר שהעלה זכרונם פתאום אשר ישבו "עליו" במצרים? האם כל כך מהר נשכח הכל, ונהפך "בית עבדים" זה בדמיונם לבית הבראה? ושלשת המדרשים המובאים בשאלה א' משתדלים לישב פליאה זו.

ועיין לזה גם גליון בשלח תשט"ו ג' 1,2.

העבר נראה להם כולו בזוהר, ההוה והעתיד נראה להם רק בדמות המדבר ועיין פרק ט"ז פסוקים ב–ג. התלונה בפרקנו חריפה מאד. לחריפותה מוסיפה עוד צורת דבריהם אשר בה מתגלה לנו הרבה ממה שהיה עוד בלבם ולא השמיעון אף לאזניהם, שאלות ב', ג'.

הערה: עיין גם בבשלח תשי"א המתאר בשאלה א' את פרצופו של דור זה וכן עיין בגליון בשלח תשט"ו א' 1!