ירושת הבת

הבא ללמד את פרקנו – האחרון בחומש במדבר – יחזור עם תלמידיו תחילה על טענותיהם של בנות צלפחד ועל הסדר ענין הירושה לבת (פרק כ"ז א-י"א. ועיין גיליון פנחס תש"ה) כי בזולת זה לא תובן טענת ראשי האבות כאן כלל.

כדי לענות לשאלה א' יש לעיין יפה מה המקרים שקרו בינתיים בין השיחה ההיא בין בנות צלפחד למשה ובין השיחה הזאת. סקירה זו חשובה גם, כדי שלא ישקעו הלומדים בפסוקים בודדים וישכחו לגמרי את קשר הענינים וסדרם בפרשיות שלמות.

שאלה ב' תפקידה להפנות תשומת לב הלומדים לכך שסדר המלים בכתוב אינו ענין שבמקרה ושנוי סדר מילים בשני פסוקים או בשני חצאי פסוקים אינו עניין של גוון. מפרשינו הקדמונים עמדו לא אחת על כך.

(עיין רש"י:
ויקרא פרק י"ט פסוק ג':

ד"ה אמו ואביו: כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו ובכבוד הקדים אב לאם לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים.

במדבר פרק ל"ב פסוק ט"ז:

ד"ה נבנה למקננו פה: חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם שהקדימו מקניהם לטפם, אמר להם משה לא כן עשו העיקר עיקר והטפל טפל בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם.

בראשית פרק ו' פסוק י"ח:

האנשים לבד והנשים לבד מכאן שנאסרו בתשמיש המטה (שם)

בראשית פרק ח' פסוק ט"ז:

איש ואשתו כאן התיר להם תשמיש המטה

ועיין גיליון נח תשט"ז

ועיין גיליון נח תשי"ז!)

ואולם שאלתנו קשה יותר מן המקומות הנ"ל ועסוק בהבחנות דקות כאלה טוב רק לחוג אנשים מביני דבר.

לשאלה ג' 2 יש לברר את הוראותיה השונות של מלת "אם בתורה",
ולזה יש לעיין ברש"י, שמות פרק כ' פסוק כ"א:

ד"ה ואם מזבח אבנים- (מכילתא) רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' ואם מזבח אבנים תעשה לי הרי אם זה משמש בל' כאשר וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים שנא' (דברים כז) אבנים שלמות תבנה וכן (שמות כב) אם כסף תלוה חובה הוא שנא' (דברים טו) והעבט תעביטנו ואף זה משמש בלשון כאשר וכן (ויקרא ב) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העומר שהיא חובה ועל כרחך אין אם הללו תלוין אלא ודאין ובלשון כאשר הם משמשים.

וכן ברש"י, שמות פרק כ"ב פסוק כ"ד:

ד"ה אם כסף תלוה: רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' וזה אחד מהן.

ויש לעיין בדבר למה לא צרף ר' ישמעאל גם את "אם" שלנו למקרים ההם.

המעוניין יוכל למצוא חומר מפורט ומעובד יפה בשאלת ההוראות השונות של "אם" במלבי"ם אילת השחר (והוא נדפס לפני חומש ויקרא) כלל ק' וכן ויקרא סעיף קמ"ח.

ויש להבחין יפה בין ההוראה בה יפרש ר' יהודה את מלת "אם" (בפרושו הראשון של רש"י) לבין ההוראה בה מפרש רש"י את מלת "אם" - גם אם, אפילו אם, ובין ההוראה בה מפרש בעל רכסים לבקעה מלת "אם" שהיא בהוראת "כאשר".

ואולם העיקר בגליוננו היא שאלה ו'. הנה לפנינו דין בתורה שכתב "אך למשפחת מטה אביהן תהיינה לנשים", אשר תורה שבעל פה קבעה שהוא רק לאותו דור ואח"כ הותרו גם בנות יורשות להנשא לכל אדם מישראל בטוב בעיניהן. ונעתיק בזה דברי בעל תורה תמימה:

"נראה טעם הדרשה הזו משום דעל הרוב מצינו לשון" "זה  הדבר" רק ענין הנוגע לשעתו בלבד...
עם כל זה לא נתברר מניין לקחו להם לעיקר ויסוד לבטל מצוה מפורשת בתורה.
ויתכן לומר שהיה להם בקבלה דעיקר הצווי (=האסור) מהסבת נחלה היה רק בעת חלוקת הארץ, כדי שיתודע ויתברר חלק כל אחד ואחד, אבל אח"כ לדורות שכבר נתבררו והוגבלו החוקים ונקראו בשם, שוב אין לחוש למקרה הסבת נחלה; ובכל זאת לא בטלו המצוה עד זמן ידוע, שראו שאי אפשר להתקיים בלי נשואי תערובת (*) השבטים זה בזה, ועמדו והתירו, ומצא רמז לזה בתורה, את הלשון "זה-הדבר".

------------------------------------------------------------------------------------

* הערה: שים לב מה שקורא בעל תורה תמימה "נשואי תערובת" כאן אינו אלא נשואי בני שבטים שונים זה עם זה.