גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת כי תבוא
שנת תשכ"ח

עם סגולה

דברים פרק כו, פסוקים טז - יט

לפסוקים אלה עיין גם גיליון כי-תבוא תש"ך.

מבנה ספר דברים – שאינו כרונולוגי כספר בראשית ומחציתו הראשונה של ספר שמות וגם אינו ערוך לפי נושאים הלכתיים כספר ויקרא - מעמיד את הלומד בפני קשיים רבים. היטיב הרמב"ן עמנו בהבהירו את שלד המבנה הזה. ופסוקים אלה שבהם עוסק גיליוננו הנם הזדמנות יפה לסקור את מבנה הספר כולו.

ראוי לעיין במקומות השונים שבהם מבהיר הרמב"ן את מבנה הספר כולו: נוסף על הקדמתו לספר דברים ועל פירושו לא' א' ד"ה אלה הדברים אשר דבר משה (שהועתקו בגיליון תש"ך) ראוי עוד להוסיף את המקומות הבאים שבהם הוא משלים את האמור בשלושת המקומות שהבאנו, ואלה הם:

ג' כ"ד ד"ה ה' אלוקים החל מן "והנה השלים התוכחות בזה שהודיע אותם"...

ד' ה' ד"ה ראה למדתי אתכם

ד' מ"א אז יבדיל משה שלש ערים החל מן "ואחרי כן קרא בקול גדול אל כל ישראל..."

י"א ל"ב ד"ה ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים

לשאלה ב יש להבליט – בייחוד ללומדים הצעירים את רעיון על-זמניותה של התורה.

שאלה ג עוסקת בפירוש המילה האמיר, בשני "ההפעילים" האלה העומדים זה מול זה כפתיחות להתחייבויות הדדיות. פירושים שונים מאד ניתנו למילה זו. אסף רבים מהם ר' יוסף בכור שור, בפירושו:

ד"ה את ה' האמרת: אית דמפרשי: לשון תמורה וחליפין, כלומר: החלפת והאמרת כל אלוהות שבעולם בו, שהנחתם כולם ובחרתם בו... והוא מענין (תהלים צ"ד) "יתאמרו כל פועלי און" שמחליפים דבריהם, ואינם עומדים בדבורם.
ויש מפרשים: לשון "אמירה", שאמרת לקבל את הקב"ה לאלוקים והוא אמר שתהיה לו לעם, ו"יתאמרו" לשון אמירה, כמו "סן מדישנט" (והוא צרפתית עתיקה) פועלי און.
ויש מפרשים לשון שבח ותפארת, שהתפארת בהקב"ה, שהוא תפארתך ואלוקיך, והוא כמו שנ' (ישע' מ"ט ג') "ישראל אשר בך אתפאר". ו"יתאמרו כל פועלי און" שמתפארים בעצמם על רעתם.
ויש מפרשים לשון אמיר וענף – לשון גבהות כמו (ישעיה י"ז ו') "שנים שלשה גרגרים בראש אמיר", שאתה נותן גבהות להקב"ה על כל אלוהים, והוא נותן לך גבהות על כל עם. ו"יתאמרו" – שמגביהין עצמן.

בובר ורוזנצווייג תרגמו כפי הפירוש השני מן הפירושים המובאים לעיל, וכן סבר גם הירש. וכן מעיר רוזנצווייג:

Vor allen mussen die beiden Hifil gent gleich dein....

(שני ההפעיל יש לתרגמם בשווה. "להיות לך לאלוקים" אינו הבטחה כי אם התחייבות... לכן ההפעיל הראשון משמעותו התחייבות של האדם (=כלפי ה') וההפעיל השני – התחייבות ה').

לשאלה ג2 הנוגעת לסגנונו של רש"י מצאתי הערה מעניינת של ר' דוד הופמן ואף על פי שהיא מתייחסת למקום אחר ברש"י, מכל מקום ניתן ליישב על פיה גם את הקושי אשר בדבריו כאן. הדברים נדפסו במאסף "אוצר החיים", ספר ששי תר"ץ, עמוד 124:

בראשית ל"א י': עקדים נקדים וברדים. על מלת ברדים פירש"י ז"ל אין לי להביא עד מן המקרא עכ"ל. בימי עלומי שאלתי: הלא מקרא מלא הוא (זכריה ו' ג') "סוסים ברדים אמוצים"? ורבים מתעקשים אמרו שרש"י פרש מלת ברדים בזכריה באופן אחר. והנה תרגום של שניהם בתורה ובזכריה היינו הך, וחלילה חולין הוא לעשות רש"י מאוה"ג ז"ל כטועה במקרא דבר בי רב חד יומא?
ובהיותי בברלין בשנת תרס"ה בקרתי את הרב החכם הנודע מו"ה דוד האפמן נ"י ושאלתיו אודות זה ויענני בטו"ט: אלו אמר רש"י ז"ל "אין לו דמיון במקרא" מאשר יאמר במקום שבאמת אין דמיון, אז צדקת, אבל רש"י ז"ל אמר "אין לי להביא עד מן המקרא" שביאורו הוא כן, יען שגם המלה השנית במקרא הוא באון זה בלי שום פעל או תואר הפעולה שנקיש ממנו על זה וערבך ערבא צריך. והוא לדעתו אמת וצדק.

                           מאיר אליעזר הכהן הרטשטיין-רפאפורט ז"ל