נגעי אדם ונגעי בגדים

מהותם של טומאה וטהרה סוד כמוס הוא לנו. אסור לנו להפוך דברי תורה במקום שהם אי-רציונליים לרציונליים ולתרגם מושגם כטומאה וטהרה למושגים של נקיון או שמירה על היגיינה (אפילו למה שקוראים בימינו "היגיינה רוחנית"). ואל יחשוב המורה שע"י "תרגומים" כאלה ללשון הדור הוא מציל פרקים אלה לדור זה. אין הדבר כן, ע"י סילופם של דברים יכנס לדוחק גדול ולא יוכל לענות לשאלות התלמידים, אם תשאלנה כשאלות על סמך הנחות רציונליות שאינן ההנחות של פרקים אלה. לשם כך העמדנו בראש גיליוננו את דברי הרשב"ם (א) הקיצוני שבין הפשטנים והבלטנו את מגמתו בפירוש פרקים אלה בניגוד לגישתו בפירוש משפטים.

על ניסיונות לבאר דיני צרעת כהוראות היגייניות לשם מלחמה בהתדבקות המחלה דובר בגיליונות תזריע-מצורע תש"ב, ותזריע תשי"ד. כבר ספורנו (הרופא) נלחם בתוקף נגד דעה זו שצרעת זו המתוארת כאן מזדהית עם אחת ממחלות העור הידועות לרופאים. הדעה שהיתה רווחת עוד במאה הקודמת שזיהתה את הצרעת עם המחלה הידועה בשם LEPRA , אף היא נסתרה ע"י דעת רופאים, והרחיב את הדבר על כך רש"ר הירש ואחריו ר' דוד הופמן. אבל גם בין אלה הרואים בה תופעה על-טבעית יש חילוקי דעות (שאלה ג).

בייחוד יש לדון עם התלמידים על שאלה ג5 (הפסוק הוא שמואל ב' ז, י"ד:

"אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם"),

אבל יותר חשוב מן המבחן בבקיאות הוא הצורך להסביר לתלמידים ערכם המלמד והמצרף של יסורים, דבר אשר הוא כרגע רחוק מאד מהרגשת הדור הצעיר. הקשר ההדוק בין ה' ובין בריותיו המוצא ביטויו בנגעים אלה שהם הוראה "כאילו באצבע הנוגעת בבשרו" שאין האדם הולך בדרך נכונה (היא ההפך הגמור של המושג "הסתר פנים") מתבטא אף בשם "נגעים" (ג2).

שאלה ד אינה אלא שאלה לצורה הספרותית של מבנה פרקנו, (והוא עניין הנוגע גם למבנה פסוקים רבים בתנ"ך) ואפשר ללמוד עניין זה בסוף השיעור כנפרד מן הנושא.

לעומת זאת יש חשיבות לשאלה ו הן מבחינת הרעיון והם מבחינה מתודולוגית יש להראות לתלמידים כיצד הפכו פסוקים הלכתיים העוסקים בעניין קונקרטי למושגים סמליים כדי ללמוד מוסר. כדוגמא הכלל: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" המכוון ל"ראיית הנגעים" במובן ההלכתי (הכהן רואה את הנגע על מנת לטמא או לטהר, או להסגיר) והפך לכלל על אי יכולת אדם לראות את חסרונות עצמו.