גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת ויגש
שנת תשט"ו

ירידת יעקב למצרים

בראשית פרק מה, כה-כח - פרק מו, א-ו

בטרם ייגשו הלומדים לפתור את שאלות הגיליון הזה, עליהם לקרוא תחילה את כל פרק מה, החל מן הרגע שמתוודע יוסף אל אחיו ועד לצאת יעקב אבינו מארץ כנען.

יש לעיין יפה בהתוודעות יוסף אל אחיו המלאה דברי פיוס וריצוי לאחיו, דברי שלום וסליחה ומחילה ועידוד. והמכילים - על הכל - הסבר לכל גלגולי מאורעותיו, עליותיו וירידותיו, שנאת אחיו אליו וייסוריו במילים:

"לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים"

ומכאן יש לעבור אל דברי השליחות לאביו ודברי ההזמנה אליו לבוא מצרימה, דברים אשר האריכה בהם התורה ולא לחינם, כי כאן הולכת ומתקרבת ירידת אבותינו מצרימה.

אחרי הגיע האחים ארצה כנען יש לקרוא את דברי הרמב"ן לפסוק כ"ז (שאלה א), שהם מעין הקדמה והסבר לכל מה שיבוא עד מות יעקב. לאלה שאין בידם גיליון ויחי תשי"א יובאו בזה דברי הפסיקתא המסייעים מאד להשקפת הרמב"ן:

פסיקתא רבתי פרשה ג:

ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (בראשית  מ"ח  א') מי אמר לו שאביו חולה? יש אומרים ברוח הקודש ראה. ויש אומרים בלהה אמרה לו, שהייתה משמשת את יעקב. כיון שחלה באה ואמרה ליוסף. 
ויש אומרים בנימין הודיעו ליוסף... והרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו ולא נכנס אצלו בכל שעה?!
שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו אביו חולה לא היה יודע? אלא להודיעך צדקו, שלא רצה להתייחד עם אביו, שלא יאמר לו: היאך עשו בך אחיך? ומקללם. אמר יוסף, אני יודע צדקו של אבא כל דבריו גזירות הן... ואני בא לומר שיקללם?... לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה.

לשאלה א-2 יתכן שיביאו הלומדים ראיה לסתור את דברי הרמב"ן מדברי רש"י מ"ט, ו: ד"ה עקרו שור, ומדברי רש"י מט, ט, ד"ה מטרף בני עלית, וכן מדברי רש"י מט, כג, ד"ה ורבו.

ויש להסביר ללומדים שרש"י הלך כאן בשיטה אחרת והוא עקבי בה - אך כל שלושת הפסוקים האלה (ז', ט', כ"ג) ניתנים גם להתפרש יפה לפי שיטת הרמב"ן ואין מהם כל ראיה, שבאמת ידע יעקב על מכירת יוסף בידי אחיו.

יש גם להעמיד את הלומד על כך, שהלשון הכללית של פסוקנו (מ"ה, כז) היא המאפשרת פירושים שונים, שהרי "כל דברי יוסף" יכול להתפרש ככל דבריו בפרק מה החל מפסוק ב' או ככל דבריו אשר שלחם לומר לאביו, החל מפסוק ט'.

א-1. יש להפנות תשומת לב הלומדים לדברי הרמב"ן על "יוסף במוסרו הטוב" וכן ראייתו מפרק נ', ט"ז-י"ז.

שאלה ב-2 העוסקת בשינוי הכינוי בין יעקב וישראל אינה קלה לפתרון. הלומדים ינסו כוחותיהם. כדאי גם להפנות תשומת לבם לשינוי זה בין שני השמות בפרשת וישב פרק ל"ז בין פסוק ב' לבין פסוק י"ג - הפסוק שבו מתחילה ירידת אבותינו מצרימה.

חשיבות השאלה הזו היא בהחדרת ההרגשה ללב הלומדים שאין שום דבר, גדול או קטן, בלשון הכתוב מקרי. שינוי השם או הכינוי לעולם בעל משמעות הוא. אם רואה המורה שהלומדים מעוניינים בשאלה זו (או שמוזר בעיניהם הדבר, שיהא פרט קטן כזה כמו חילוף השם באמת בעל טעם ומשמעות), יפנה אותם לפרק מ"ב פסוקים א-ו, שבו נקראים אחי יוסף בחמישה פסוקים: "בני יעקב", "אחי יוסף", "אחי בנימין", "בני ישראל", ושוב "אחי יוסף" - ושם קל להבין בכל פעם את הסיבה. ואולי יעיינו גם ברש"י מ"ב, ג, ד"ה אחי יוסף (וכן רש"י יט, א, ד"ה המלאכים) וכן חילופי השמות שבין "עבד" ובין "איש" בפרק כ"ד.

אך הבאת מקומות רבים כאלה להבהרת כלל פרשני מסוים טובה רק בחוג של מתקדמים, בין אנשים בקיאים, אשר מקומות האלה מוכרים להם יפה, כי בציבור אחר עלולים דוגמאות ממקומות שונים ורבים רק לפזר ולבלבל. על המורה לשקול יפה מהו כח הקליטה של ציבורו.

שאלה ד מתאימה לכל ציבור לומדים. כאן יכולים לשוות לנגד עיניהם את מצבו של יעקב אבינו בעוזבו את ארצו - את הארץ המובטחת לאברהם וליצחק ולו - ולתת תשובה.

אגב, גם כאן יכול המורה להראות לתלמידיו מקומות מקבילים. כל אחד מן האבות הובטח ב"אל תירא", אברהם ט"ו, א; יצחק כ"ו, כד. וגם בשני מקומות האחרים לא נאמר מה ומפני מה היה מוראו של האב, ורבו תשובות המפרשים.

חלקו האחרון של השיעור צריך להתעסק אך בשאלה ה-2-3. על הלומדים להבין שפסוק ד אינו רק הבטחת ה' ליעקב על סף רדתו מצרימה, אלא דברי ה' לישראל ברדתם לגולה ולכל ארצות גלויותיהם. אין הבטחת "אעלך גם עלה" ניתנת ליחיד אלא לאומה. וחשובה כאן מאד ההשוואה למה שלמדנו בגיליון חיי שרה ב-2 שנה זו.

הדברים המובאים מתוך המכילתא נאמרו בשינוי לשון במגילה כ"ט ע"א ואם מתנהל השיעור בבית כנסת או בבית מדרש שכרגיל מצוי שם ספרי ש"ס, כדאי לקרוא את גירסת הגמרא שם החל מן "תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה" - כי למילים אלה אין ערוך לחשיבותם והם הם המבארים את סוד קיומנו עד הלום.