סיפורי אליעזר

פרק זה עסקנו בו בגיליונות רבים וניסינו לעמוד בכל פעם על צד אחר, על פנים אחרות של פרק עשיר זה, עשיר ברעיונות, בתיאורים, באפיון אישים, בשיחות. הפעם עיינו בבעיות של אמנות הסיפור ובבעיות סגנון.

לשאלה א יעויין בגיליון תשי"ב שבו העמדנו זה מול זה את סיפור הכתוב ואת דברי העבד החוזר על הסיפור והראינו את גישות הפרשנים לשינויים המרובים. ועיין גם גיליון תש"ך. הפעם שאלנו לטכניקה הסיפורית של התורה אשר יש והיא מאריכה בחזרה כגון שמואל א' פרק ד' ויש שהיא מקצרת ואינה שמה בפי הרץ, המבשר, עד הראיה, הנואם וכו' את הסיפור המפורט שנית אלא מסתפקת בקביעת העבודה: ויספר לו (להם) "את כל הדברים האלה". (ועיין בראשית כ"ט י"ג).

והנה רואים אנו בפרקנו (פרק כ"ד) שהתורה משתמשת באותו פרק בשתי הדרכים, בדרך הארוכה ובדרך הקצרה. ואל יעלה על הדעת שבחרה בקצרה בסוף כדי להימנע מחזרה שנייה (מסיפור העניינים בפעם השלישית!) ושמשום כך בא הסדר של חזרה ארוכה, סיכום קצר ולא להיפך. שהרי רואים אנו בפרק מ"א סדר הפוך: תחילה בפסוק ח' בא הפסוק התמציתי: "ויספר... להם את חלומו" ואח"כ בבוא יוסף בא הסיפור המפורט. וכמובן שאין הבחירה לדרך הארוכה ולדרך הקצרה דבר שבמקרה. ומצאנו גם שהתורה הולכת בדרך של סיפור הכתוב ושתי חזרות, כגון בבראשית ל"ט, וסיפור הכתוב ושלוש חזרות כגון מלכים א' א'.

ועיין לזה גיליון וישב תשי"ז.

גיליון חיי שרה תשי"ט.

גיליון מקץ תש"ד.

לשאלה ב העוסקת בהבדל שבין "איתו" ו"עמו" – הבדל שטושטש לגמרי בעברית של זמננו יעויין גם בבראשית י"ג פסוק א', פסוק ה'.

ועיין גיליון בלק תש"ו לפירושי הכתב והקבלה והמלבי"ם שהובאו שם.

לשאלה ג:

הסכמתם של בני משפחת רבקה שבאה בעקבות סיפור העבד ובהשפעתו, נאמרת בצורה מוחלטת: "לא נוכל דבר אליך רע או טוב". הקושי בביטוי האחרון בולט. "דבר מטוב ועד רע" כרגיל פירושו לדבר כל דבר שהוא – ואם לא יכלו לדבר רע או טוב – כיצד זה המשיכו לדבר? ולמה לא ידברו דבר טוב?

רש"י הולך כאן בדרך שבה על הפרשן ללכת בכל מקרה שהביטוי אינו משתבץ להקשרו אם יפורש כמשמעו, בכל היקפו; במקרים אלה על הפרשן לצמצם את היקף הביטוי ולראותו כלשון גוזמא.

                                      ועיין רש"י בראשית י"ח י"ז ד"ה אשר אני עושה

                                             רש"י בראשית מ"א מ"ד ד"ה את ידו ואת רגלו

                                             ראב"ע שמות ט' ו' ד"ה וימת כל מקנה מצרים

בשתי הדוגמאות הראשונות שהבאתי מפרש רש"י שהתכונה אינה לתחולת הביטוי במלוא היקפו אלא לתחולתו בשטח מסוים אחד. לגבי עשיית ה' – רק עד כמה שהיא נוגעת לסדום, ולא לעשייתו. בארץ ומלואה. לגבי שלטונו של יוסף – בשטח הצבאי. ובמקומנו: לא כל דיבור שהוא נשלל, אלא דיבור של סירוב הוא הוא שנשלל. ו"טוב" ו"רע" אינו מתייחס לתוכן הדיבור אלא לצורתו.

בדרך זו הלך הרמב"ן, בפרשו את הביטוי "מטוב ועד רע" ל"א כ"ד:           

השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע: ... ופשוטו: השמר לך פן תדבר עמו לעשות לו טוב אם ישוב עמך מדרכו, או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבוא עמך...

            גם כאן צומצם הביטוי "לדבר מטוב ועד רע" לדיבור על שיבה עימו מדרכו.

ואילו לפי הרשב"ם יש אמנם להבין את הביטוי כמשמעו, במלוא היקפו. כאילו ממש נטל הדבר מפיהם. ואם תאמר: סוף סוף הלא נתנו הסכמתם, אם כן יכלו דבר טוב? יענה הרשב"ם, שאין זו כלל "הסכמה", כי ההחלטה כבר נפלה (בידי שמים) וכל פעילותם היא רק בזה שאין מתנגדים לרצון ה'.