גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

תכליתו של המזבח

ב.

"הכבש האחד" ביידוע

ג.

השוואת מפרשים

ד.

"לשכני בתוכם"

פרשת תצוה
שנת תשי"ב

קרבן התמיד

שמות פרק כט, פסוקים לח - מו

לטעם מצוות קרבן התמיד עיין תצוה תש"ה.
א.  תכליתו של המזבח

אברבנאל, לפרקנו פסוק ל"ח:

חשש הכתוב שלא יאמר אדם, הנה אלוקינו זה הכריע טבענו לחטא, ולכן ציוה במעשה המזבח וקדשו, כאילו, טוב לפניו שנחטא ונשוב. ואין הדבר כן, כי הנה הקב"ה לא ציוה בקרבנות אלא אחר מעשה העגל, כשראה את העם כי ברע הוא ומוכן לחטוא, אז נתן לפניהם התרופה לרפא מחלתם בעת הצורך בקרבנות; ומפני זה אחר כך אחרי שציוה כאן במעשה המזבח ובחירת הכהנים המקריבים עליו ובקדושת המזבח ומשיחתו, אמר "וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים..." להגיד שהתכלית הנכסף במעשה המזבח ועבודת הכהנים אינו לכפרת העוונות – כי מוטב שלא יחטא אדם ולא יקריב קרבן לכפר עליו, אבל היה תכלית המזבח להקריב בו תמידין בבוקר ובערב שהם לא ישמשו לכפרת עוונות, כי אם תודה לאלוה יתברך על כל הטובה שהטיב לעמו...

1.

מהי התמיהה הכללית הגדולה בפרשתנו (פרשת קרבן התמיד כאן) שרצה אברבנאל לתרץ בדבריו אלה?

2.

התוכל להביא סעד מדברי הנביאים לדעתו של אברבנאל, "שלא ציוה הקב”ה בקרבנות אלא אחר מעשה העגל..."?

3.

מהו הרמז בלשון הכתוב לכל דברי אברבנאל אלה?

4.

מה הביא אותו (וכבר כמה מדרשים ומפרשים לפניו) לחשוב שנצטוו על המשכן ועל הקרבנות רק לאחר מעשה העגל, והלא בתורה קדמו למעשה העגל?

ועיין לשאלה זו גיליון תרומה תש"ה א'.

5.

הסבר שאין קרבן פסח שעליו נצטוו ישראל במצרים סותר דבריו כאן.

העזר בתשובתך בדברי הרמב"ן, שמות י"ב ג':

ד"ה איש שה לבית אבות: טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכוחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכך ציוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו (שמו"ר טז ב), כל שכן שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכוחם בהיותו במעלה העליונה שלו. וכך אמרו (שם) קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים.

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר