רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ו':
הלכה א. שלושה הם ההורגים בלא כוונה.
ב. יש ההורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו (שמות כ"א) "ואשר לא צדה..." ודינו שיעלה לערי המקלט וינצל...
ג. ויש הורג ותהיה השגגה קרוב לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם, ודינו שהוא פטור מן הגלות; ואם הרגו גואל הדם – נהרג עליו.
ד. ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להזהר ולא נזהר ודינו שאינו גולה, מפני שעוונו חמור, אין גלות מכפרת לו ואין ערי המקלט קולטות אותו, שאינן קולטות אלא את המחויב גלות בלבד; לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והורגו – פטור.
...
ו. כיצד? הזורק אבן לרשות הרבים והרג... הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלט מפני שזו פשיעות היא, שהרי היה לו לעיין ואחר כך יזרוק...
...
י"ב. מי שהיה דולה את החבית להעלותה לגג ונפסק החבל ונפלה על חברו והרגתהו; או שהיה עולה בסולם ונפל על חברו והרגו – פטור מן הגלות, שזה כמו אנוס הוא, שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים, אלא כמו פלא הוא; אבל אם היה משלשל את החבית ונפלה על חברו והרגתהו; היה יורד בסולם ונפל על חברו; היה מעגל במעגלה ונפלה על חברו והרגתהו – גולה... שהרי דרך נפילה מצוי ברוב המקרים להזיק, ודבר קרוב הוא להיות, שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה והואיל ולא זירז עצמו ולא תיקן מעשיו יפה בשעת ירידה - יגלה.
| 1. |
הסבר, למה קיצרה התורה בפרשת משפטים (במקום המוזכר בהלכה ב') בדברה לראשונה על ערי המקלט, והאריכה במקומנו? |
| 2. |
מהם סוגי השוגגים הפטורים מישיבה בערי המקלט, ומדוע? |
| 3. |
השווה לדברי הרמב"ם גיליון שופטים תש"ד שאלות א', ב'.
לאיזה משלושת סוגי השוגגים שמדבר עליהם הרמב"ם שייכים השוגגים שם? |
| 4. |
מהי תכלית הישיבה בערי המקלט היוצאת מן האמור בדינים דלעיל, ואיזו דעה מקובלת אינה מתאימה כלל לדינים הנ"ל? |
| 5. |
השוה להלכה י"ב שבדברי הרמב"ם את דברי המשנה מכות ב' משנה א':
אלו הם הגולין: ההורג נפש בשגגה:
היה מעגל במעגילה (רש"י: טחין היו גגותיהם בטיט והגגות לא היו משופעים, אבל את הטיט משפעין מעט, כדי שיזובו המים וטחין אותן בחתיכת עץ עבה וחלקה ובה בית יד ודוחפה לצד השיפוע וחוזר ומושכה אליו וחוזר ודוחפה והטיט מתמרח ומחליק. ובדחיפתו קורהו – "מעגל" ובמשיכתו קורהו – "מושך", ושם העץ – "מעגילה"), ונפלה עליו והרגתהו; היה משלשל בחבית (מן הגג) ונפלה עליו והרגתהו, היה יורד (רש"י: ההורג בסולם, ונפל מן הסולם והרג בגופו את חברו – גולה...) בסולם ונפל עליו והרגהו – הרי זה גולה.
אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתהו; היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו (החבית) והרגתהו; היה עולה בסולם ונפל עליו והרגהו – הרי זה אינו גולה.
זה הכלל: כל שבדרך ירידתו – גולה, ושלא בדרך ירידתו – אינו גולה.
| א. |
מה הוסיף הרמב"ם על דברי המשנה? |
| ב. |
מאיזה פסוק בפרקנו יוצאים דינים אלה וכלל זה שנאמר בסוף המשנה? | |
פסוק י"ב
"וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט"
מכות י"ב ע"א:
רבי עקיבא אומר: מניין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בבית דין אחר? תלמוד לומר: "עד עמדו לפני העדה למשפט" – עד שיעמוד בבית דין אחר.
וכן ספר החנוך, מצוה ת"ט:
שנמנענו שלא להרוג החוטא כשנראהו עושה מעשה החטא, שיתחייב עליו מיתה, קודם שנביאהו לבית דין, אבל נתחייבנו להביאו לפני בית דין ונביא עליו העדים לפניהם והם ידינוהו כמו שנאמר "ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט"... ואפילו ראוהו בית דין הגדול שהרג, יהיו כולם עדים וישאו עדותם אצל בית דין אחר שידינוהו.
|
הסבר את טעם הדין הזה, שאפילו בית דין הגדול שראוהו אין יכולים לדונו. |
1) פסוק י"ד
ד"ה את שלש הערים: אף על פי שבארץ כנען ט' שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי, השוה מנין ערי מקלט שלהם משום דבגלעד נפישי רוצחים דכתיב (הושע ו') גלעד קרית פועלי און עקובה מדם. |
| ב. |
הרא"ם מקשה:
והלא ערי המקלט אינן אלא לשוגגין, והשוגגין לא יהיו אלא לפי ריבוי העם ומיעוטו?
נסה לישב שאלתו! | |
2) פסוק י"ט
ד"ה בפגעו בו: אפילו בתוך ערי מקלט. |
|
מה קשה לו, ומה אילצו לומר כך? | |
3) פסוק כ"ג
ד"ה או בכל אבן אשר ימות בה: הכהו. |
|
הסבר, למה הוסיף מילת "הכהו" בין "אשר ימות בה" ובין "בלא ראות"? | |
פסוק כ"ג
"וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ"
ספרי י"ז:
לפסול את השונאים מלישב בדין.
ומקשה בעל הכתב והקבלה:
ממקרא זה לימדונו רבותינו שהשונא לבעל דין לא ידון אותו, דלא מצי להפוך בזכותו... ובהשקפה ראשונה יפלא זה, דהא קרא ברוצח ונרצח משתעי – לא בדיין?
|
נסה לתרץ קושייתו ולהסביר, מה הביאם לחז"ל להוציא פסוקנו ממשמעו! |
שאלה קשה ביותר
