מצוות הארץ

הפרשה הזאת, יש בה (לפי מנין המצוות של הרמב"ם) שבעים ושתים מצוות (מצוות עשה ומצוות לא תעשה), והיא העשירה במצוות מכל פרשות התורה, לפיכך נקדים בה דברי המדרש הבאים העוסקים בתכלית המצוות בכללן:

במדבר רבה שלח י"ז:

הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ז) "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה"- זרע הקב"ה את התורה ואת המצוות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם, שלא נתן בו מצוה לישראל:
יצא לחרוש – (כ"ב י') "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו";
לזרוע – (כ"ב ט'): "לא תזרע כרמך כלאים";
לקצור – (כ"ד י"ט) "כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה, לא תשוב לקחתו...";
לש – (במדבר ט"ו כ') "ראשית עריסותיכם חלה";
נקרא קן ציפור לפניו – (דברים כ"ב ז') "שלח תשלח את האם";
נטע – (ויקרא י"ט) "וערלתם ערלתו את פריו";
קבר מת – (דברים י"ד) "לא תתגודדו";
בנה בית – (דברים כ"ב ח') "ועשית מעקה לגגך", (דברים ו') "וכתבתם על מזוזות ביתך";
נתכסה בטלית – (במדבר ט"ו) "ועשו להם ציצית"...
משל לאחד מושלך לתוך המים (= טובע בים), הושיט לו הקברניט את החבל, אמר לו: "תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים!" אף כך אמר הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מדובקים במצוות – (דברים ד') "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כלכם היום".

השוה:

פסוק י"ז

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם
וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה"

פסוק י"ט

"... וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה"

פסוק כ'

"כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ... לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה"

פסוק כ"א

"כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ... לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה"

לפסוק י"ז עיין ספרי קמ"ח:

שלא יהא הולך ובא אצלה ומשיאה שם רע.

לפסוק י"ז ספורנו:

ד"ה לא תטה משפט גר יתום: בעת הריב הזהר באלו, שלא יסתתמו טענותם מפני שפלותם, ופתח פיך לאילם במקום הראוי.

פסוקים י"ז-י"ח

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"

פסוקים י"ט-כ"ד

בטעם המצוות האלה אומר בעל ספר החנוך, (פרשת קדושים רט"ז):

משרשי המצוה כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר מעוטרים בכל מידה טובה ויקרה ושתהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה וכבר כתבתי * כי מתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה... ואין ספק, כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תראה נפשו שובע רצון ורוח נכון ומבורך... והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בו האביונים – אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם כי ירעבו – יורה בנפשו בלי ספק רוע לב ונפש רעה תבואהו.
... וזה העניין יספיק לנו על צד הפשט גם בלקט ושכחה ופרט הכרם ועוללות.

------------------------------------------------------------------------------------

* עיין דברי ספר החנוך פרשת בא גיליון תש"ב.

ספר החנוך פרשת תצוה גיליון תש"ד שאלה ג'.

ספר החנוך פרשת ויקרא גיליון תש"ז שאלה ב'.

ספר החנוך פרשת ויקרא גיליון תש"ט שאלה ג'.