יוסף כמנהיג

הערה: למהות תיקוני יוסף במצרים עיין גיליון ויגש תש"ח!

פסוק י"ב

"וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו... לֶחֶם לְפִי הַטָּף"

ספורנו:

ד"ה לחם לפי הטף: אף על פי שהיה בידו להרבות להם מזון, נתן להם במידה מספקת כמאמר רבותינו ז"ל (פ"ק דתענית): בזמן שהציבור שרוי בצער, אל יאמר אדם: אלך אני, אוכַל ואשתה, ושלום עליך נפשי.

דברי דוד:

ד"ה לחם לפי הטף: מה שכלכל אותם לא היה בצמצום, כמו שדרך המתפרנסים בימי הרעב, שמספיקין עצמם במזון מצומצם, אלא היה נותן להם לחם בהרוחה, כל אחד לפי הטף שלו, דהיינו שהטף אינם סובלים מזון מצומצם, שאין להם דעת בזה לסבול קצת, ומבקשים תפקידם כמו בשנות השובע.

פסוק י"ג

"וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ..."

פסוק ט"ו

"וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף... וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף"

פסוק י"ח

"וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית"

רש"י, פסוק י"ג:

ד"ה ולחם אין בכל הארץ: חוזר לעניין הראשון, לתחילת שני הרעב.

פסוק י"ח:

ד"ה בשנה השנית: שנית לשני הרעב.

רד"ק, פסוק ט"ו:

ד"ה ויבואו כל מצרים: וזה היה בשנה הששית, וינהלם יוסף במקנה בשנה ההיא, ובשניה לה שהיא השביעית נתן להם באדמתם מה שאכלו בשנה ההיא ומה שזרעו.

רמב"ן, פסוק י"ח:

ד"ה ויבואו אליו בשנה השנית: אבל על דרך הפשט, ליקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בחמש שנים והביא אותו אל פרעה, כי איך ייתכן שייתום הכסף והמקנה בשנה אחת, אבל הכסף הספיק להם כל חמש שנים, כי כן הדבר במנהגו של עולם. ובעבור שלא נתחדש ונשתנה דבר אחד בכל אלה השנים, לא סיפר בהם הכתוב רק "וילקט יוסף את כל הכסף" וגו', ואחרי שתם הכסף סיפר שבאו אל יוסף, והיה זה בשנה הששית, ונתן להם במקניהם לחם, רק ניהלם בו שיאכלו לפי חיותם ולא לשבעה, ותיתם השנה ההיא אשר נדר להם לנהלם בלחם בכל מקניהם, והיא השנה הששית, ויבואו אליו בשנה השנית לה ואמרו לו שיקנה אותם ואת אדמתם בלחם שיאכילם בשנה הזאת השביעית. ואחר שתהיה הארץ לפרעה, יתן להם זרע שלא תישם האדמה, כי ידעו כי כלו שבע שני הרעב, ויהיה להם זרע וקציר. וזה טעם "ויכלכל יוסף לחם לפי הטף", שנתן להם בשנות הרעב כדי צורכם לחם, כי לפי הטף ירמוז כן.

ספורנו, פסוק י"ח:

ד"ה בשנה השנית: והשנית מזמן שתם הכסף, והיא היתה השנה השביעית לשני הרעב.

פסוק י"ג

"וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ"

העמק דבר:

לא נאפה לחם הרגיל, כי אם בתערובת סובין ומורסן, וזה לא מקרי לחם כדתנן במסכת חלה ג' משנה ו' לעניין חיוב חלה.