המלחמה בעוג מלך הבשן
דברים פרק ג
| א. | שאלות כלליות |
1. |
יש בפרק זה - בדומה לפרק א' וב' בדברים - כמה פסוקים, שנאמרו כהערות לואי, ויש לראותם כאילו נכתבו בסוגריים. סמן אותם והסבר מהו תפקידם בפרק זה. (לשאלה זו השווה גם את השאלות בגיליון דברים תש"ד א4; דברים תש"ג א). |
2. |
השווה את מלחמת עוג בפרקנו לסיפור מלחמת עוג בבמדבר כ"א (ל"ב-ל"ה). הסבר, מה ראה משה רבנו לתאר כאן פרטי חבל הארגוב ועריו (בפסוקים ד'-ח'), ולא עשה כן בספרו את מלחמת עוג לראשונה בבמדבר. |
3. |
לעניין מוראו של משה – פסוק ב' – עיין גיליון חוקת תש"ט שאלות ד, ה. |
| ב. | ערשו של עוג |
"הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן"
תמהו המפרשים: הלוא עוג מלך הבשן היה, וכיצד נתגלגלה מיטתו לרבת עמון?
עיין: רשב"ם, פסוק י"ג:
ד"ה ההוא יקרא ארץ רפאים: ...ואני שמעתי: לכך אומר "הלֹה היא ברבת כני עמון", מפני ששמע שמשה נצטוה מפי הגבורה "אל תצרם ואל תתגר בם", על בני עמון, דאפילו אנגריא לא הורשו ישראל על בני עמון, וידע שישראל יילחמו עליו. לכך הקדים ונתן ערשו ומיטתו בתוך העיר ברבת בני עמון, והיא היתה עיר מלוכה, כדמפרש בספר שמואל, כדי שלא יכוהו ישראל על מיטתו כי ידע שלא הורשו לבוא שמה מאברהם.
רמב"ן, פסוק י"א:
ד"ה כי רק עוג מלך הבשן: עניין הכתוב, שבא להגיד כי עוג זה נקרא מלך האמורי בעבור כי מלך עליהם, אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא, ולהגיד על גובהו וגודלו, כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים, אמר כי ערשו ערש ברזל, לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם, והוא בעיר רבה שהיתה עיר מושבו, וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים, כאשר נזכר למעלה (ב כא), ונלכדה עירו, ניצל הוא לבדו מידם, וזהו שנאמר "כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים".
והנה נשארה מיטתו שמה ברבה אשר היא עתה לבני עמון, והעמונים קיימו אותה לעדות, כי השמידו עם גדול ורם, והאיש הגיבור, אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים, לכדו ממנו מלכותו. וזה טעם "הנה", כלומר הנה העדות קיימת, שהיא ערש ברזל וארוכה ורחבה מאוד, וקיימת היא ברבת בני עמון, כי ערשו אשר בעשתרות היתה לשלל ואבדה.
| 1. |
מה בין שני המפרשים בתשובתם לשאלת הנ"ל? |
| 2. |
איזו משתי הדעות נראית לך יותר כמתאימה לפשוטו של מקרא? |
| ג. | ערשו של עוג (המשך) |
"כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ"
הרמב"ם, מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ז:
...צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמאות מעט, שהנה יבוא מהם בכתבי ספרי הנבואה וכשיובנו, כמשמעו מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמא או יובנו כמה שתורה עליו חמלה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים יחדשו ענינים מרוחקים וכבר בארו ואמרו: "דברה תורה בלשון הבאי", רוצה לומר: הגוזמא. והביאו ראיה מן "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י' כ' ו') ולפי זה נאמר (עמוס' ב') "אשר כגבה ארזים גבהו". וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם, רוצה לומר: ענינים נאמרו על צד הגוזמא וההפלגה, לא על צד ההפלגה והדקדוק. ואין מזה הכת מה שכתבה התורה בעוג "הנה ערשו ערש ברזל", שערש הוא המטה (שיר השירים), "אף ערשנו רעננה" ואין מטת כל אדם בשעורו בטוח, שאיננו בגד ילבשנו, אבל המטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה, והנהוג הידוע היותה יותר ארוכה מן האיש כשעור שלישית ארכו, ואם היה ארך המטה הזאת תשע אמות יהיה ארך הישן עליה לפי הנהוג בערך המטות שש אמות או יותר מעט. ואמרו "באמת איש" רוצה בו – כאמת איש ממנו, רוצה לומר – משאר אדם... וזה בלא ספק מזרות אישי המין אלא שאינו נמנע בשום פנים.
1. |
הבא דוגמה מפרשתנו – פרשת דברים – להפלגות וגוזמאות המוזכרות בתחילת דבריו. |
2. |
למה אין הרמב"ם יכול לפרש את מקומנו אף בדרך זו? |
| 3. |
לשם מה מביא הרמב"ם כאן את הפסוק משיר השירים? |
4. |
הסבר את דבריו האחרונים המסומנים בקו. |
| ד. | שאלות לשון וסגנון |
1. |
"וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד" ועיין במדבר פרק כ"א פסוק ל"ה: "וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ" ראב"ע, פסוק ג': ד"ה השאיר לו: כל אחד מישראל והאו פעל עבר. ראב"ע, במדבר כ"א ל"ה: ד"ה השאיר לו: אחד מישראל.
|
2. |
"וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי" רש"י: ד"ה ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא: האמורה למעלה מנחל ארנון ועד הר חרמון. ד"ה מערער אשר על נחל ארנון: אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו על נתתי לראובני ולגדי אבל לענין ירושה עד הר חרמון היה. ד"ה מערער אשר על נחל ארנון: אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו על נתתי לראובני ולגדי אבל לענין ירושה עד הר חרמון היה לשון רש"י. והנכון בעיני כי יאמר ואת הארץ הזאת שירשנו בעת ההיא מערוער נתתי לראובני וכן והודעת להם את הדרך ילכו בה וכן רבים.
|
3. |
פסוק י"ג וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים" רמב"ן: ד"ה כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים- פירוש וכל חבל הארגוב לכל הבשן אשר הוא נקרא ארץ רפאים, כלשון וכל ההקדיש שמואל הרואה ושאול בן קיש (דהי"א כו כח), ההושיבו נשים נכריות (עזרא י יז), שהה"א בהם במקום אשר, וכן רבים. והיה נקרא מכלל ארץ רפאים על שם עוג המולך בה. או מפני שהיתה מתחלה לרפאים, ונשארה לעוג, כי הוא והעם היושב בה מיתר הרפאים.
|
שאלה קשה ביותר
