אברהם

השווה את סדר המילים בפסוק י"ג, א' לסדר המילים בפסוק י"ב, ה'. פרק י"ג פסוק א' "הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ" פרק י"ב פסוק ה' "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם..." התוכל לנמק שינוי זה?

1) פסוק ד' ד"ה אשר עשה שם בראשונה: ואשר קרא שם אברם בשם ה', וגם יש לומר ויקרא שם עכשיו בשם ה'.	מה בין שני פירושיו? הבא נימוקים לשניהם.
2) פסוק ה' ד"ה ההולך את אברם: מי גרם שהיתה לו זאת? הליכתו עם אברם.	מניין לו?
3) פסוק י"א ד"ה ויסע לוט מקדם: נסע מאצל אברם (למזרח) והלך לו למערבו של אברם, נמצא נוסע ממזרח למערב. ומדרש אגדה: הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלהיו.	מה קשה לו? ואין אפשר לתרץ קושי זה בדרך הפשט? (עיין פרק י"ג פסוק כ"א). (ועיין שאלון נח תש"ד ב2).
4) פסוק י"ג ד"ה ואנשי סדום: ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עמהם, ורבותינו (יומא ל"ח) למדו מכאן (משלי י') שם רשעים ירקב.	בשתי דרכים מבאר רש"י כאן את סמיכות הפסוקים (י"ב-"ג). מה ההבדל העקרוני בין שתי הדרכים?
5) פסוק י"ד ד"ה אחרי הפרד לוט: כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו.	כיצד מפרש רש"י את המילה "אחרי"?
6) פסוק ט"ז ד"ה אשר אם יוכל איש: כשם שאי אפשר לעפר להמנות - כך זרעך לא ימנה.	מה קשה לו?

פסוק ז'

"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט"

 רש"י:

ד"ה ויהי ריב: לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים: ניתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל. והכתוב אומר: והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר).

רמב"ן:

ד"ה ויהי ריב: (אחרי הביאו דברי רש"י) ומדרש רבותינו הוא (ב"ר מ"א ה').
ואני תמה, כי המתנה שנאמרה לאברם לזרעו היתה, שנאמר למעלה (י"ב ז') לזרעך אתן את הארץ הזאת, והיאך יירשנו לוט. אולי שמעו הרועים המתנה וטעו, והכתוב אומר כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה. ולפי זה מה שאמר תחילה כי היה רכושם רב, לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ, והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים, וזאת סיבת המריבה.
ועל דרך הפשט היתה המריבה על המרעה, כי לא נשא אותם הארץ, וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם. והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ, ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום, או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם, וזה טעם והכנעני והפריזי, כי הזכיר שהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט.
וממילת "אז" יראה לי כי העמים היו בארץ בימים ההם יושבי אהל ומקנה, נאספים מקצתם אל עיר אחת ורועים שם שנה או שנתים, ונוסעים משם אל גבול אחר אשר לא רעו אותו, וכן יעשו תמיד כמנהג בני קדר, והכנעני והפריזי היו אז בארץ הנגב, ובשנה האחרת יבואו שם היבוסי והאמורי.

ספורנו:  

ד"ה ויהי ריב: היתה ביניהם מריבה לראות מי נדחה מפני מי מן המרעה שימצאו.

1.

מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן?

2.

מה מנע את רש"י מלפרש בדרך הפשט?

3.

מה הקשר שבין שני חלקי הפסוק לפי רש"י, רמב"ן וספורנו?

4.

מהי הקושיה שרוצה הרמב"ן לפרש בסוף דבריו החל מן "וממילת אז יראה לי כי העמים"?

5.

כיצד מתרץ רש"י אותו הקושי בדבריו פרק י"ב פסוק ו': ד"ה והכנעני אז בארץ: היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחילק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית י"ד) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך, ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת - עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם.

פסוקים י"ד-י"ח

"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה. וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'"

כמה מפרשים (בעל עקדת יצחק, אברבנאל, מלבי"ם) שואלים על חלקו השני של הפרק: למה חזר ה' על הבטחתו כאן, שכבר נתנה לאברהם בפרק הקודם, ומה הקשר בין חלק זה של הפרק לחלק הראשון? נסה לענות על שאלה זו.

פסוק ט"ו

"כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם"

רמב"ן:

ד"ה וטעם לך ולזרעך: שתחזיק במתנה מעכשיו להנחילה לזרעך, כמו שאמרו רבותינו (ב"ב קי"ט ע"ב) ירושה היא להם מאבותיהם. ועל דרך הפשט יתכן, שיהיה מושל עליה ונשיא אלהים בתוכה בכל מקום שילך בארץ ההיא.

ראב"ע:

ד"ה לך אתננה: בדיבור, וכן: ונתן אותם על ראש השעיר.

ספורנו:

ד"ה לך אתננה: שגם בימיך תהיה בעיני התושבים נשיא אלהים ונשוא פנים.

1.

מהי השאלה העומדת לפני שלושתם, וכיצד הם פותרים אותה?

2.

למי מהם יש להביא ראיה מפרק כ"ג?

3.

מהי ראייתו של ראב"ע מתוך ויקרא ט"ז כ"א?

פסוק י"ז

"קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ"

רמב"ן:

ד"ה קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה: יתכן שזה רשות כרצונו, אמר לו: בכל אשר תרצה ללכת בארץ לך, כי אהיה עמך ושמרתיך מרעת הגוים, כי לך אתננה, כלומר שלך תהיה. ואם היא מצוה שילך בה כל ארכה ורחבה להחזיק במתנתו כאשר פירשתי (לעיל י"ב ו'), לא נצטווה לעשות זה מיד. והנה עשה כן, כי עתה היה במזרח ואחר כן הלך אל ארץ פלשתים שהוא במערב, והנה קיים המצוה בחייו.

1.

מה קשה לו?

2.

פרש את דבריו: "רשות כרצונו" "להחזיק במתנתו"

1.

מה בין "ריב" לבין "מריבה", ולמה נאמר בפסוק ח' "אל נא תהי מריבה" ולא כמו שנאמר בפסוק ז' "ויהי ריב".

2.

למה נאמר בפסוק י"ב "אברהם ישב... ולוט ישב", ולא כרגיל (כמו שנאמר בפסוק י"ח) "וישב אברהם"?

3.

למה נאמר בפסוק י"ד "וה' אמר" ולא "ויאמר ה'".

4.

למה לא הושווה מספרם כאן לכוכבי השמים כמו שנאמר בפרק ט"ו? (עיין גם שאלון ראה תש"ג א'.)