כהן

פסוק ג'

"וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן"

ירושלמי שבת פרק ב' ח"ג:

אמר רבי לוי: כתיב "ולבש הכהן מִדו בד והרים את הדשן" (ויקרא ו) אלא שאין גדולה בפלטין של מלך.

פסוק ד'

"וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים"

שבת קי"ד ע"א:

מניין לשינוי בגדים מן התורה? (תורה תמימה: מניין שדרך הכבוד לפני המקום לשנות בגדים מיוחדים, כשמכינים עצמן למצווה מכובדת, כגון לתפילה או לקבלת שבת ויום טוב ושמחת מצווה וכדומה?), שנאמר: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", ותנא דבי ר' ישמעאל: למדך תורה דרך ארץ: בגדים שבישל בהן קדרה לרבו - אל ימזוג בהן כוס לרבו.

שבת י'  ע"א:

רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי. (רש"י: נותן אנפילאות חשובים ברגליו ואחר כך מתפלל). אמר: "היכון לקראת ה' אלוקיך" (עמוס ד').

שבת קי"ג ע"א:  

אם יש לו להחליף - יחליף (רש"י: מי שיש לו בגדים לבד מאותם שלבש בחול - יחליפם בשבת), ואם אין לו להחליף - ישלשל בבגדיו. (רש"י: ישלשל כלפי מטה שייראו ארוכים, והוא מידת עשירים היושבים בביתם). מתקיף לה רב ספרא: והא מתחזיא כרמות רוחא, כיוון דכל יומא לא קעביד, והאידנא הוא דקא עביד? לא מתחזי כרמות רוחא, שנאמר (ישעיה נ"ח) "וכיבדתו מעשות דרכיך", "וכבדתו" - שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול.

1) פסוק ב'

ד"ה צו את אהרן: אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות. אמר ר' שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס.

א.

מה קשה לו?

ב.

מהו חסרון כיס שנגרם על ידי מצווה זו?

ג.

מקשים: למה נאמר כאן: "אמר ר' שמעון", ולא נאמר: "ר' שמעון אומר"? והשווה ברש"י- שמות כ"א ל': ד"ה ונתן פדיון נפשו: דמי ניזק דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר: דמי מזיק (ב"ק כז). שמות כ"א ל"ז: ד"ה חמישה בקר: אמר ר' יוחנן בן זכאי: חס המקום על כבודן של בריות - שור שהולך ברגליו, ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו - משלם ה'. שה שנשאו על כתפו - משלם ד', הואיל ונתבזה בו. אמר ר' מאיר: בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה - שור שביטלוֹ ממלאכתו - ה', שה שלא ביטלו ממלאכתו - ד'. שמות כ"ב י"ד: ד"ה אם שכיר הוא: אם השור אינו שאול אלא שכיר, בא בשכרו ליד השוכר הזה ולא בשאלה ואין כל הנאה שלו, שהרי על ידי שכרו נשתמש, ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין. ולא פירש מה דינו אם כשומר חינם או כשומר שכר, לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל שוכר כיצד משלם - רבי מאיר אומר: כשומר חינם, רבי יהודה אומר: כשומר שכר. בראשית י"ח א': ד"ה וירא אליו: לבקר את החולה (ב"מ פו) אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו. בראשית כ"ב י"ב: ד"ה כי עתה ידעתי: אמר ר' אבא: אמר לו אברהם: אפרש לפניך את שיחתי - אתמול אמרת לי "כי ביצחק ייקרא לך זרע", וחזרת ואמרת "קח נא את בנך". עכשיו אתה אומר לי "אל תשלח ידך אל הנער"? אמר לו הקדוש ברוך הוא "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה" (תהלים פ"ט)-  כשאמרתי לך "קח" - "מוצא שפתי לא אשנה" - לא אמרתי לך "שחטהו", אלא "העלהו" - אסקתיה אחתיה. במדבר י"א כ"ב: ד"ה הצאן ובקר: (ספרי) זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי עקיבא דורש, ואין רבי שמעון דורש כמותו. רבי עקיבא אומר: "שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים הצאן ובקר" וגו' - הכל כמשמעו מי יספיק להם כעניין שנאמר (ויקרא כה) "ומצא כדי גאולתו". ואיזו קשה - זו או (במדבר כ) "שמעו נא המורים"? - אלא לפי שלא אמר ברבים, חסך לו הכתוב ולא נפרע ממנו, וזו של מריבה היתה בגלוי. לפיכך לא חסך לו הכתוב. רבי שמעון אומר: חס ושלום! לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך. מי שכתוב בו (שם יב) "בכל ביתי נאמן הוא", יאמר אין המקום מספיק לנו? אלא כך אמר "שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן" לחודש ימים, ואחר כך תהרוג אומה גדולה כזו? "הצאן ובקר יישחט להם", כדי שייהרגו, ותהא אכילה זו מספקתן עד עולם? וכי שבחך הוא זה? אומרים לו לחמור: טול כור שעורים ונחתוך ראשך? השיבו הקדוש ברוך הוא: ואם לא אתן - יאמרו שקצרה ידי. הטוב בעינך שיד ה' תקצר בעיניהם? יאבדו הם ומאה כיוצא בהם, ואל תהי ידי קצרה לפניהם אפילו שעה אחת.

2) פסוק ג' ד"ה והרים את הדשן: היה חותה מלוא המחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותנו במזרחו של כבש.	מהיכן למד שמקום תרומת הדשן הייתה במזרחו של כבש, והלוא בפסוקנו נאמר רק "אצל המזבח" ולא נאמר לאיזה צד?
3) פסוק ג' ד"ה הדשן אשר תאכל האש את העולה: ועשאתה דשן מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח.	מה קשה לו?
4) פסוק ו' ד"ה אש תמיד: אש שנאמר בה "תמיד" היא שמדליקין בה את הנרות, שנאמר בה (שמות כ"ז) "להעלות נר תמיד", אף היא מעל המזבח החיצון תוקד.	א.  מה קשה לו? ב.  מה ראה רש"י להביא כפירוש לפסוקנו את הדברים האלה ממסכת יומא ולא הביא את הדרש: "'אש תמיד' – אפילו בשבת" (ירושלמי יומא פרק ד' הלכה ו') ? ועיין רש"י ויקרא י"ט כ"ו, גיליון אחרי-מות קדושים תש"ה ב. ועיין גיליון כי תשא תש"ה ב- 3.