מינוי משה

עיין גם גיליון תשט"ז וצרפו לגליוננו.

פסוק ט'

"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"

רש"י:

ד"ה ולא שמעו אל משה: לא קבלו תנחומין.

ד"ה מקצר רוח: כל מי שהוא מצר, רוחו ונשמתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו.

ראב"ע:

ד"ה וידבר ולא שמעו: ולא הטו אוזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות ובעבודה הקשה שהתחדשה עליהם.

רמב"ן:

ד"ה מקוצר רוח ומעבודה קשה: לא בעבור שלא יאמינו בני ישראל בה' ובנביאו, ורק שלא היטו אזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו, שירווח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו השוטרים למשה, ועבודה קשה הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם, ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו.

אברבנאל:

...והן שתי סיבות, הא' "קוצר רוח" שקצרה נפשם בעמלם, והב' בעבודה קשה שהיו עושים, שלא היה להם פנאי אפילו לשמוע בשורות טובות, והיה אם כן הקוצר רוח בנפש, והעבודה הקשה בגוף.

ספורנו:

ד"ה ולא שמעו אל משה: להתבונן בכל זה, בענין שיבטחו בישועת האל יתברך ויחשבה להם לצדקה, כענין באברהם, ולכן לא נתקיים בהם (ו' ח') "ונתתי אותה לכם" אבל נתקיים בבניהם.

ד"ה מקצר רוח: כי לא נאמנה את אל רוחם, ולא נתנו לב להתבונן.

ד"ה ומעבודה קשה: כי לו לא העבודה הקשה היו נותנים לב לדברי משה והיו מבינים מטענותיו, שראוי לבטוח.

פסוק י"ב

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה'"

העמק דבר:

לא "וידבר אל ה'", כי לא מצינו לעולם "וידבר משה אל ה'" זולת (במדבר כ"ז ט"ו-ט"ז) "וידבר משה אל ה': יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה..." ויש על זה דרוש בבמדבר רבה...

פסוק י"ב

"הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם"

פסוק י"ג

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

רש"י:

ד"ה ויצום אל בני ישראל: ציוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם.

ד"ה ואל פרעה מלך מצרים: ציוה עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם. וזהו מדרשו.

עקדת יצחק:

ציום אל בני ישראל ואל פרעה, כלומר שנתן חנם וכבודם ומוראם בעיניהם באופן שיקובלו להם דבריהם בכל מה שיצטרך להוציא את בני ישראל ממצרים.
ויהיה אומרו "ויצום" כאומרו (תהלים ל"ג) "כי הוא צוה ויעמד", (מלכים א' י"ז) "ואת העורבים צויתי לכלכלך", (שם) "הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך". כי כל מה שיקבע ה' בלב כל פועל, מדבר ובלתי מדבר או בטבע כל נמצא, הוא "ציוויו" ו"מאמרו" באמת; והעד הנאמן לזה הפירוש מה שאמר להלן כשחזר על זאת השאלה (ז' א') "ראה נתתיך אלוהים לפרעה".

פסוק ט'

"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"

שמות רבה ו' (ו'):

"ולא שמעו אל משה" – היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, וכן ביחזקאל מפרש ואומר (יחזקאל כ') "איש שקוצי מצרים השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו" – ראה מה כתיב שם: "איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו".