הפטרה כמנהג האשכנזים

הערה: לפסוקים הראשונים של הפטרתנו עיין בגיליון ויצא תשכ"ו.

פסוק א'

"כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת"

פסוק ב'

"וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה"

רש"י:

ד"ה כדבר אפרים: כשקינא ירבעם למקום ודיבר כנגד שלמה דברים קשים וברעדה,* שהרי מלך גדול היה שלמה.

ד"ה נשא הוא בישראל: משם זכה להינשא להיות מלך ישראל.

ד"ה ויאשם בבעל: כיון שעלה לגדולה – וייאשם בעבודה זרה.

ד"ה וימת: וכרתי בית ירבעם וכן בית אחאב.

ד"ה ועתה: בית יהוא שראו כל זאת יוסיפו לחטוא.

רד"ק:

ד"ה כדבר אפרים רתת: מתחילה – קודם שחטא אפרים – היה מוראו על העמים אשר סביבותיו. כי בדברו היה אוחז רתת ורעדה השומע אותו. והיה רם וגדול בשבטי ישראל, כמו שנאמר (בראשית מ"ח י"ט) "וזרעו יהיה מלוא גויים" וזהו שאמר.

ד"ה נשא הוא בישראל: כלומר נשא ראשו בישראל. וכיון שאשם בבעל – מת, כלומר ניגף לפני אויביו כאילו מת, כי אזלת ידו...

ד"ה ועתה יוסיפו לחטוא: ועתה, כשמלך ירבעם, הוסיפו עוד לחטוא, כי מתחילה כשהיו עובדים בימי השופטים היו עובדים הבעלים ושבים אל ה', כשהיה עומד השופט ומחזירם למוטב, אבל עתה חשבו לעקור מכל עבודת אלוקים יתברך, שלא יעלה אדם לירושלים לעבודת בית-המקדש ויעבדו לפני העגלים לעולם, ואמרו (מלכים א' י"ב כ"ח) "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".

------------------------------------------------------------------------------------

* מקורו של רש"י, סנהדרין קא, ע"ב:

אמר ר' יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים. שנ' (מלכים א' י"א) "וזה הדבר אשר הרים יד במלך: שלמה בנה את המלוא, סגר את פרץ עיר דוד" אמר לו (ירבעם): "אביך פרץ פרצות בחומה, כדי שיעלו ישראל לרגל. ואתה גדרת אותם, כדי לעשות אנגריה לבת פרעה". (רש"י: כדי שייכנסו בשערים, לידע מי נכנס כדי לגבות מס לבת מלך פרעה).

פסוק ב'

"לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן"

הכומרים אומרים לישראל: מי שזובח בנו לעבודה זרה, כדאי הוא להיות נושק עגל, שהרי דורון חביב הקריב לו. כך פירשו רבותינו בסנהדרין (סג ע"ב).

רד"ק:

בעבורם אומרים כהני העגל לבני-אדם הבאים לזבוח: "זובח – אדם" – מי מבני אדם שרוצה לזבוח – ישקו העגלים על פיהם, כי לא תהיה עבודתם שלמה, עד שיישקו אותם, כי כן היה מנהגם, כמו שאמר (מלכים א', י"ט י"ח) "וכל הפה אשר לא נשק לו".

ראב"ע:

ד"ה להם הם אומרים: בני אדם להתל בהם, כי הם מנשקים לבעלים, שהם צורות העגלים כמו (מלכים א' י"ט י"ח) "וכל הפה אשר לא נשק לו" והם שופכים דם נקי. וזהו (הושע י"ב ט"ו) "ודמיו עליו יטוש"; והנה היפך כל האדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חברו, ויזבח העגלים למאכלו.

ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:

ד"ה 'להם': לעצמם, כי היו קוראים זה לזה ומעירים קצתם את קצתם. וטעם "זובחי אדם" – הזובחים שבמין האדם. כלומר: כי כן דרך חיבה גדולה, כטעם (מלכים א' י"ט י"ח) "וכל הפה אשר לא נשק לו". וגם זה מבואר היום.

פסוק ג'

"לָכֵן יִהְיוּ כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה"

רד"ק:

לפיכך ילכו לאבדון ויהיו כענן בוקר וכטל שהולך בהשכמה. מהרה הוא נפסק, כשישיגנו חום השמש. כן הם יכלו מהרה, וכן הם יהיו "כמוץ יסוער מגורן", כמו המוץ והוא התבן הדק שתסערנו הרוח מן הגורן, כן יסוערו הם מארצם.

ד"ה "וכעשן מארובה", כמו עמוד העשן היוצא מהחלון, שיהיה במהרה בטל ונפסק.

מ"פ דיינקאפ, (התנ"ך הוצאת כהנא):

והעונש הזה יגיד הנביא בארבעה משלים... ולא כן מנהגו של הנביא הזה להשתמש במשלים רבים לדבר אחד, רק בפרשה זו ושלאחריה...

פסוק ד'

"וְאָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

פסוק ד'

"וְאָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם""

ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:

ד"ה ואנכי: ...כי אז הכירו זה אבותינו ראשונה, ולכן כתיב (שמות כ' ב') "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ודי בזה הנביא פירוש לזה, ולחינם טרח אבן עזרא.

פסוק ה'

"אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת"

רש"י:

ד"ה אני ידעתיך: נתתי לבי לדעת צרכיך וסיפקתיך.

והשווה לדבריו כאן רש"י, שמות ב' כ"ה:

ד"ה וידע אלוקים: נתן עליהם לב, ולא העלים עיניו.