מוכר עצמו לגר תושב או לגוי עובד כוכבים

גיליון זה הוא המשכו של גיליון בהר תשכ"ב שעסק אף הוא בנושא זה.

פסוק מ"ח

"אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ"

ספרא שם:

בא ואמר: "הרי אני נמכר!" יכול הזקק לו? תלמוד לומר: "אחרי נמכר" – הא אין אתה נזקק לו אלא משימכר.

פירוש הראב"ד, (בעל ההשגות על הרמב"ם):

אם בא ואמר: "הריני רוצה למכור עצמי לגוי, אם לא תתנו לי כדי דמי, והרי כשאמכר תפדוני על כרחכם... ומה שתעשו לאחר מכירה עשו לי עכשו ותנו לי כדי דמי", יכול יהיו נזקקין לו קרוביו ליתן לו כלום? תלמוד לומר: "אחרי נמכר...".

העמק דבר:

ד"ה אחרי נמכר: בא ללמד שמקודם יש להשתדל שלא יהיה נמכר, אך מכל מקום אם נמכר – "גאולה תהיה לו".
בתורת כהנים תניא להיפך: "בא ואמר: הרי אני נמכר" יכול הזקק לו? תלמוד לומר: "אחרי נמכר". וגם זה מרומז בלשון המקרא, והיינו אם בא לקרוביו לומר: אם אין אתם עושים לי כך וכך, הריני נמכר לגר ותהי לחרפה למשפחתו, על זה מרומז, שאין צריכים לדבריו...
ומכל מקום גם מה שכתבנו אמת ומשמע בפשט המקרא, שאם יודעים שכך הוא עני ועומד למכור עצמו באמת, יש לעשות השתדלות שלא יבוא לידי כך.

פסוק מ"ח

"אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ"

 פסוק נ'

"וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל
וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ"

קדושין כ' ב':

תנא דבי ר' ישמעאל: יכול הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודה זרה, לדחי אבן אחר הנופל? תלמוד לומר: "גאולה תהיה לו".

בבא קמא קי"ג ע"א-ע"ב:

דרש ר' עקיבא: מניין לגזל עכו"ם שהוא אסור? שנאמר (ויקרא כ"ה מ"ח): "אחרי נמכר גאולה תהיה לו" – שלא ימשכנו ויצא. 
יכול יגלום עליו? תלמוד לומר (ויקרא כ"ה נ') "וחשב עם קונהו" – ידקדק עם קונהו.

רש"י:

שלא ימשכנו ויצא - כלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד עכו"ם אלא בגאולה.

ראב"ד:

יגלום - יטעה את הגוי ויעשנו כגולם.

רמב"ם, בפירוש המשניות למסכת כלים, פרק י"ב משנה ז':

...סלע הוא ארבעה דינרים ושקל הוא חצי סלע והוא שני דינרים ואם נשאר מן הסלע פחות משני דינרים הנה אין מותר לו שיעזבהו על צורתו אבל יחתכהו, שאולי יטעה בו אדם שאינו מכירו ויקחהו בשקל, והוא פחות משקל!...
הנה אין מותר לאדם שיקיים דינר או מעה יחסר ממנו השתות, אלא שיחתוך אותו. כל שכן שלא ישתמש בה או יטעה בה את העכו"ם – וזה אשר ידמו המון האנשים וקצת יחידים, שזאת ההטעה מותרת עם עובד כוכבים, היא טעות ודעת בלתי אמתי. אמר ה' יתברך בדין קנינו במוכר עצמו לעובד כוכבים או לעבודת כוכבים עצמה, כמו שבא בפירוש. אמר "וחשב עם קונהו" ואמרו חז"ל (ב"ק קי"ג): יכול יגלום עליו? ת"ל: "וחשב" – ידקדק עמו בחשבון. וענין "יגלום" – יערים עליו ויטעהו... וכן אינו מותר הבידוי והתחבולה, ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על העובד כוכבים. אמרו (חולין צ"ד) "אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים, וכל שכן בדבר שיוכל לבוא לידי חילול השם, שזהו חטא גדול והגעה לאדם תכונות רעות.
ואלו הרעות כולן אשר ביאר ה' יתברך, שהוא יתעב אותם ויתעב עושם, אמר (דברים כ"ה) "כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עול".
וכבר יצאנו מכוונתנו הנה, אבל שאינו ראוי ההשמטה ממנו.

פסוק מ"ח

"אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ"

כלי יקר:

וכי סלקא דעתך, שיגאלנו קודם שהוא ימכר? מה תלמוד לומר "אחרי נמכר גאולה תהיה לו"? כי יש לומר: מדקאמר "לא ירדנו בו בפרך לעיניך", שזה עיקר הטעם לגאולתו, ואם כן אמתין עד שאראה הנהגתו עמו, אם ירדנו או לא, קא משמע לן תיכף אחרי שנמכר, אע"פ שלא עבד בו בפרך, חייב אתה לגאלו כדי שלא ילמד ממעשיו ויאמר: "הואיל ורבי מגלה עריות ועובד עבודה זרה ומחלל שבת – אף אני כמותו".
ואם נאמר, שכל "אחרי" – מופלג, נקט "אחרי" לרבות שאפילו אם כבר היה אצלו שנים רבות וראית שאינו רודהו בפרך, מכל מקום חייב אתה לגאלו, כדי שלא ילמד ממעשיו.

פסוק נ'

"וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ"

רלב"ג:

למדנו שהוא נגאל בכסף ולא בשוה כסף... וזה מיושר התורה, כי מפני שהקלה התורה בענין הגאולה הזאת שיגאלוהו קרוביו או ילוה לגואל או יגאל עצמו אם תשיג ידו, הנה יקרה בזה מן העול, אם יוכל לתת לאדוניו שוה כסף, והוא, שבזה האופן יתכן שיערימו האנשים למכור מה שלא ימצא לו קונים לקנותו ויהיה בזה עשוק מי שיקנה זה העבד. ולזה רצתה התורה שלא יגאל אלא בכסף – לא בשוה כסף.

פרק כ"ה פסוק ל"ה

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ"

בבא מציעא ע"א א':

גר תושב האמור לעניין רבית מאי היא דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך. ורמינהו לוין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב. אמר רב נחמן בר יצחק מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל.

מבאר בעל תורה תמימה, (בעקבות רש"י שם):

ורוצה לומר אאחיך קאי, וכי כתיב גר תושב, לענין וחי עמך כתיב, שאתה מצווה להחיותו. ולפי זה מחלק הכתוב, מתחילה אמר סתם "והחזקת בו", ואח"כ מבאר שיש הבדל אם הוא גר ותושב אז "וחי עמך", אבל בישראל – "אל תקח מאתו נשך ותרבית...".

הרב וולף היידנהיים, (בפירושו "הבנת המקרא"):

השכילו חכמי הטעמים לחבר "וחי" אל "גר תושב", ו"עמך" ניצב לבדו, להורות שאלה שלוש תיבות דבר מוסגר הן, וסדר הכתוב "והחזקת בו עמך", תחזיק בידו שלא ימוט.
וההחזקה הוא מפרש בפסוק הסמוך: להלוותו בלא נשך תרבית, וגם גר ותושב יחיה, תתן לו כדי חייו, אבל אין אתה מצווה להחזיק ולהלוותו.