הפטרה - והיה שארית יעקב
מיכה פרק ו, פסוקים א - ח
| א. | זהות "המדבר השלישי" |
אברבנאל, מקשה לפרקנו:
הדברים שהם בתחילה התוכחה (ג') באו בלשון ה' יתברך: "מה עשיתי לך", "ענה בי... כי העליתיך... עמי זכר נא..." והפסוקים ו'-ז' הם בשם ישראל "במה אקדם...", "האקדמנו בעולות... האתן..." ומאמר "הגיד לך..." (ח') אינו לא בשם הא-ל ולא בשם ישראל, כי אם בשם מדבר שלישי, כמו שאמר "ומה ה' דורש ממך... והצנע לכת עם אלוקיך", ומה טעם החילופים האלה?
ענה לקושייתו! |
| ב. | ריב ההרים וריב ה' |
"קוּם רִיב אֶת הֶהָרִים וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ"
פסוק ב'
"שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'..."
רש"י:
ד"ה את ההרים: את האבות.
ד"ה את הגבעות: האמהות.
שמות רבה ט"ו ד':
...כשהלך משה ואמר לישראל: כך אמר לי הקב"ה (שמות י"ג ד') "היום אתם יוצאים בחדש האביב", אמרו לו: היכן הוא? אמר להם: הרי עומד – (שיר השירים ב') "קול דודי הנה זה בא" אמר ר' יהודה: מהו (שיר השירים שם) "מדלג על ההרים"? אמר הקב"ה: אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינם נגאלים לעולם, אלא למי אני מסתכל? לאבותיהם הקדושים. שנאמר (שמות ו' ה') "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל ואזכור את בריתי", בזכות אבותם אני גואלם, לכך כתיב "מדלג על ההרים", ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו') "שמעו הרים את ריב ה'".
ד"ה שמעו: הטעם כמו האזינו, בעבור היותם עומדים וככה כי היא שמעה.
1. |
מה ראה רש"י ללכת כאן בעקבות המדרש ולהוציא המילים אבות ואמהות ממשמעותן, ולא עשה כן ביחזקאל ו': "שִׂים פָּנֶיךָ אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְהִנָּבֵא אֲלֵיהֶם" פסוק ג' "... הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר אֲדֹנָי ה'" ועיין עלון הדרכה! |
2. |
הסבר את פירושו של הראב"ע, ומהן ראיותיו ממקומות אחרים במקרא? |
| ג. | "מה עשיתי לך" - שאלות ברש"י |
"מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי"
רש"י:
ד"ה מה עשיתי לך: תן לבך להכיר מה טוב עשיתי לך.
ד"ה ומה הלאיתיך: בעבודתי.
המפרשים כולם – כקדמונים כחדשים – (פרט לאברבנאל) מפרשים פסוקנו פירוש אחר, שלא כרש"י.
1. |
מהו הפירוש האחר שבו ניתן לפרש את פסוקנו? |
2. |
מה הן מעלותיו של הפירוש האחר? |
| 3. |
מה ראה רש"י לפרש כפי שפירש? |
| ד. | השוואת פסוקינו לדברי שמואל |
"עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'"
משה זיידל, מיכה פרק ו' (תרביץ כרך י"ז תש"ו, עמ' 15):
...אין ספק לדעתי שלנגד עיניו (של מיכה) ריחפו דברי ויכוחו של שמואל עם העם בגלגל אחרי חדשם שם את מלוכת שאול (שמואל א' י"א, י"ד-ט"ו), כי דברי מיכה מקבילים לדברי שמואל (י"ב ג'-ח') גם בתכנם, גם במליצותיהם.
"כִּי רִיב לַה' עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח |
"וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי ה' |
פסוק ג' עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי |
פסוק ג' הִנְנִי עֲנוּ בִי... אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי |
פסוק ג' כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם |
פסוק ו' ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם... |
פסוק ה' עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק... |
פסוק ז' וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי ה' אֵת כָּל צִדְקוֹת ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם" |
1. |
לפי דעת משה זיידל מתפרש הפסוק הקשה "מן השמים עד הגלגל" על פי הקבלה זו. כיצד? |
2. |
מהו הפירוש של "מן השמים עד הגלגל", אם אין שמים לב להקבלה זו? |
| 3. |
מהו הקושי התחבירי בפסוקנו וכיצד יש ליישב אותו? |
| ה. | "הגיד לך האדם" - זהות המגיד |
"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ
כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ"
1. |
ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף: ד"ה הגיד לך האדם מה טוב: זכר שלשה סוגים עליונים. הסבר, מהי התמיהה שיישב בדבריו! |
2. |
ד"ה הגיד: זאת היא תשובת הנביא, ככה הגיד לך האדם, האומר "במה אקדם ה'" מה טוב בעיניו שתעשה, והוא אינו מבקש אילים ולא בנך, רק עשות משפט, שלא תעשה עָוֶל בעמיתך ולא תוננו בדבור או בהון, רק תעשה חסד עמו בכל יכולתך, והצנע לכתך עם ה' לבדו, שתלך בדרכיו בתום לבב, הפך קשי עורף. שמא הגיד לך אדם מה טוב בעיניו, מכל אשר לך תתן לו. ומה ה' דורש מעמך, מממונך? רק דבר זה: עשות משפט בין איש ובין רעהו ואהבת חסד לעניים ולצריכים, והצנע לכת עם אלוקיך לנהוג בו מורא וכבוד וקדושה... ד"ה ומה ה' דורש: דבר הנביא הוא שאומר לישראל ולא על "הגיד לך" מוסב. אהרליך, מקרא כפשוטו: ד"ה הגיד לך אדם: הפירוש המקובל לכל, ששאלה היא זו דאדם נאמר כנגד ישראל שאליו הדיבור, וסוף הפסוק נוסף על תחילתו.
|
