תפילות משה + נקרת הצור

שלוש פעמים מתפלל משה ומנהל "משא ומתן" עם הקב"ה:

פרק ל"ב פסוקים י"א-י"ג

פרק ל"ב פסוקים ל"א-ל"ג

פרק ל"ג פסוקים י"ב – פרק ל"ד פסוק ג'

הסבר מהי התכלית שברצונו להשיג בכל אחת משלוש התדיינויות אלו?

את פנייתו הראשונה של משה אל ה' (י"ב-י"ג) פותח משה ב"ראה" ומסיים אותה ב"ראה".

מה משמעותה של חזרה זו?

בנו יעקב (בפירושו אשר בכתב יד לשמות) משווה לפסוקנו את בראשית ל"ב י"ג.

כאן:

"וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם"

בראשית ל"ב י"ג:

"וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ"

הסבר, מהו התפקיד שממלאת הזכרת האמירה ("ואתה אמרת") פה ושם?

ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק (שער צ"ד) מקשה:

יש לדקדק בכפלו מילת "אתה" כמה פעמים: "אתה אומר", "ואתה לא הודעתני", "ואתה אמרת" – כי אין צורך למדבר עם הנמצא שיאמר לו על כל דבר "אתה" ו"אתה"?

ענה לקושייתו!

מה הקושי בפסוקנו?

מה ההבדל בין שני הפירושים הנ"ל ביישוב הקושי?

נחלקו מפרשי רש"י בפירוש דבריו דלעיל:

הרא"ם, (ר' אליהו מזרחי):

לפי דעתי שיבוש הוא שנפל בספרים והיה לו לכתוב: (ל"ג ב') "ושלחתי לפניך מלאך..."

גור אריה, (בהתייחסו לדברי הרא"ם):

ואין דבריו נכונים, כי רש"י דווקא נקט בפסוק (שמות כ"ג) "הנה אנוכי שולח מלאך"

הסבר את סברת כל אחד ממפרשי רש"י.

מה ביניהם בפירוש המילה "שם"?

היש לפרש "ידע" כאן כפי שפירשו רש"י בבראשית י"ח י"ט ד"ה כי ידעתיו?

רש"י בפירושו מסתמך על הפסוק בשמות י"ט ט'.

מהו הפסוק בחומש שמות שעליו יוכל הרמב"ן בפירושו להסתמך?

מה ביניהם בפירוש המושג "דרכך"?

איזה משני הפירושים מתאים יותר להקשר הפסוקים?

לפי דעת בנו יעקב יש להכריע בין שני הפסוקים הנ"ל על פי השוואת פסוקנו עם פסוק י"ב.

כיצד?

איזו משתי התפישות של "פני ילכו" נראית לך כפשוטו של מקרא? נמק דבריך!

לפי איזו משתי התפישות יקל יותר ליישב את הקושי שבפסוק ט"ו?

נגד מי מן המפרשים שהובאו לעיל בשאלה ו' פונה הרשב"ם, ומה נימוקיו?

מהי חולשת פירושו של הרשב"ם?

פרק ל' פסוק כ"ג

"וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם"

רש"י:

מחציתו חמשים ומאתים: מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כולו חמש מאות כמו שיעור מר-דרור... (על פי כריתות דף ה').

ראב"ע:

וקדמונינו ז"ל אמרו כי משקל הכל שווה. וככה נקבל. רק לא ידענו למה הזכיר מחציתו...

קאסוטו:

מחציתו: לפי הפשט מחצית משקל המור, כלומר חמשים ומאתים שקל.

הרכסים לבקעה:

וקנמן-בשם: מחציתו של מר-דרור שהם חמשים ומאתים. כן הוא לפי הטעמים ומדרש חכמים מיתור מחציתו.

מהי השאלה, ואיך מסביר כל אחד מן המפרשים?

פרק ל"ב פסוק ו'

"וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים..."

ראינו במקרים דומים שחלק הפסוק הפותח במילת "וישכם" אינו מתחלק אחרי הפועל "השכם" אלא אחרי הפעולה העיקרית הראשונה (השווה: בראשית כ"ב ג', ל"ב א' ועוד).

בהתאם לכך, היינו מצפים שצלע זו תתחלק אחרי "ויעלו עולות".

מה יכולה להיות סיבת השינוי בפיסוק הטעמים?