שליחות לאדום

הערה: עיין גיליון חוקת תש"ה, בייחוד א וה-1!

פסוק י"ד

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם"

במדבר רבה י"ט ז':

זה שאמר הכתוב (תהלים ט"ו) "לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו". בנוהג שבעולם אדם עוסק בפרקמטיא עם חברו והקפידו (=והקניטו) - פורש הימנו ואינו רוצה לראותו; ומשה – אף על פי שנענש על ישראל שנאמר (תהלים ק"ו) "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם" – לא פרק משאן מעליו, אלא "וישלח מלאכים".

פסוק י"ד

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם"

רמב"ן:  

לא הזכיר הכתוב שמו, כי אין צורך, אבל הזכיר סיחון ועוג מלכי האמורי בשמותם, בעבור כי היו ידועים בגבורה, ולהם שם בגויים, להודות לפניו יתברך כי עשה עמנו להפליא, כמו שנאמר (תהלים קל"ג) "למכה מלכים גדולים... לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו". ומנהג הכתוב להזכיר שם גדולי המלכים אשר ירשו ארצם, כעניין שהזכיר ביהושע (י') חמשת מלכי האמורי אדוני צדק מלך ירושלם, והוהם מלך חברון ופראם מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר מלך עגלון ויובב מלך חצור ושאר המלכים הזכירם במספר ולא בשמות. (יהושע י"ב) ואמר הכתוב (י"ח) "ויאמר אליו אדום", כי נכנסו כל עמו עם אדוניהם במיאון זה.

פסוק י"ד

"כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"

פסוק י"ח

"פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ"

ספורנו:    

כי המון עם אדום אנשי דמים, ממהרים לכעוס, ובסיבה מועטת או זולתה שתיפול בין אנשי הארץ והעם העובר יתעוררו אנשי הארץ בחרב נגד העוברים.