שליחות לאדום
במדבר פרק כ, פסוקים יד - כא
הערה: עיין גיליון חוקת תש"ה, בייחוד א וה-1!
| א. | השליחות |
השווה את דברי השליחות הראשונה של משה למלך אדום (פסוקים י"ד-י"ז) לדברי השליחות השנייה (פסוק י"ט). והלוא דברי השליחות השנייה - שומה עליהם להיות מתקבלים יותר על דעתו של מלך אדום. הסבר – לפרטי הדברים – במה עשויים דברי השליחות השנייה להתקבל יותר על דעתו ולשכנעו מדברי השליחות הראשונה! ועיין לשאלה זו רש"י בראשית כ"ד נ"ה ד"ה ימים, ד"ה או עשור. (ועיין גיליון שמות תש"ה שאלה ב2!). |
| ב. | סמיכות פרשיות |
"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם"
במדבר רבה י"ט ז':
זה שאמר הכתוב (תהלים ט"ו) "לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו". בנוהג שבעולם אדם עוסק בפרקמטיא עם חברו והקפידו (=והקניטו) - פורש הימנו ואינו רוצה לראותו; ומשה – אף על פי שנענש על ישראל שנאמר (תהלים ק"ו) "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם" – לא פרק משאן מעליו, אלא "וישלח מלאכים".
1. |
כיצד מפרש המדרש סמיכות פרשיות שבין ענייננו לקודם לו? |
| 2. |
מה רמז מצא הדרשן בפסוקנו למדרשו? |
| ג. | "מלך אדום" |
"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם"
לא הזכיר הכתוב שמו, כי אין צורך, אבל הזכיר סיחון ועוג מלכי האמורי בשמותם, בעבור כי היו ידועים בגבורה, ולהם שם בגויים, להודות לפניו יתברך כי עשה עמנו להפליא, כמו שנאמר (תהלים קל"ג) "למכה מלכים גדולים... לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו". ומנהג הכתוב להזכיר שם גדולי המלכים אשר ירשו ארצם, כעניין שהזכיר ביהושע (י') חמשת מלכי האמורי אדוני צדק מלך ירושלם, והוהם מלך חברון ופראם מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר מלך עגלון ויובב מלך חצור ושאר המלכים הזכירם במספר ולא בשמות. (יהושע י"ב) ואמר הכתוב (י"ח) "ויאמר אליו אדום", כי נכנסו כל עמו עם אדוניהם במיאון זה.
1. |
שני קשיים מיישב הרמב"ן כאן בדבריו, אלו הם? |
2. |
איזה פסוק בפרשתנו (שלא במקומנו) מתיישב אף הוא על ידי דברי הרמב"ן האלה? |
| ד. | "אחיך ישראל" |
"כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"
ומקשים המפרשים: למה לא קראו כאן בשמו יעקב (שמו שנאמר במלאכי "הלא את עשו ליעקב")? ענה על שאלתם. |
| ה. | שאלות ודיוקים ברש"י |
1) פסוק ט"ו ד"ה וירעו לנו: סבלנו צרות רבות. |
| |||||||||
2) פסוק ט"ו ד"ה ולאבותינו: מכאן שהאבות מצטערים בקבר כשפורענות באה על ישראל. |
| |||||||||
3) פסוק י"ז ד"ה ולא נשתה מי באר: "מי בורות" היה צריך לומר, אלא כך אמר משה: אף על פי שיש בידינו מַן לאכול ובאר לשתות, לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים – להנאתכם. מכאן לאכסנאי שאף על פי שיש בידו לאכול, יקנה מן החנווני, כדי להנות את אושפיזו. |
| |||||||||
4) פסוק י"ז ד"ה דרך המלך נלך: אנו חוסמין את בהמתנו ולא יטו לכאן ולכאן לאכול. |
|
| ו. | תגובות אדום |
השווה: תגובתו של אדום בראשונה – י"ח: "לֹא תַעֲבֹר בִּי" לתגובתו של אדום בשנייה – כ': "לֹא תַעֲבֹר" מהי סיבת השינוי? |

















