תלונת ישראל

הערה: לפסוק ד' ולשאלת הניסיון במן עיין גיליון בשלח תש"ה!

מכילתא:

ר' אלעזר המודעי אומר: עבדים היו ישראל למלכים במצרים, יצאו לשוק, נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר, ואין כל בריה מוחה בידם. יוצאין לשדה, נוטלין ענבים ותאנים ורימונים, ואין בריה מוחה בידם.

שמות רבה ט"ז ד"ה:

במצרים היו משועבדים ישראל פ' שנה, והיה המצרי הולך במדבר ותופס אייל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל, וישראל רואין ולא טועמין, שנאמר "בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע", לא כתיב "באכלנו מסיר הבשר", אלא "בשבתנו על סיר הבשר", שהיו אוכלין לחמם בלא בשר.

ספר חמדת הימים (על פי תורה שלמה לכשר, בשלח ט"ז י"ג בבאור):

ולמה שיקרו לומר "בשבתנו על סיר הבשר", והלא טרודים היו בלבנים? אלא שכך דרך העני לומר: "אכלתי ושתיתי יין אצל פלוני הרבה בעין יפה", ולא דיבר עמו אפילו דבר. אלא כדי לזרז לאחרים ליתן לו.

פסוק ג'

"מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר"

ספורנו:

אם היה האל יתברך חפץ להמיתנו, היה טוב לנו שימיתנו שם בעודנו שׂבעים, כעניין (איכה) "טובים היו חללי חרב מחללי רעב".

פסוק ג'

"כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב"

בעל העמק דבר, מקשה:

למה אמרו: "כי הוצאתם אותנו... להמית את כל הקהל הזה", והלוא היה להם לומר: כי הוצאתם אותנו... להמיתנו?

פסוק ז'

"וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ"

ראב"ע:

ד"ה ונחנו מה: מה בידינו לעשות, לא עשינו רק מה שציוונו.

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי ראב"ע הנ"ל):

ד"ה ונחנו מה: ואיננו כך, אבל הוא כמו (תהלים ח') "מה אנוש כי תזכרנו", (תהילים קמ"ד) "מה אדם ותדענו" (ישעיה ב' כ"ב) "חדלו לכם מן האדם... כי במה נחשב הוא", וזאת דרך ענווה, כי מה אנחנו שתליתם עלינו, שהוצאנו אתכם ממצרים, הן אנחנו אין ופעלנו הבל, ולא עלינו תלונותיכם כי  על ה', כי הוא המוציא אתכם ממצרים – לא אנחנו.