הברכות

1) פסוק ו'

ד"ה ונתתי שלום: שמא תאמרו: "הרי מאכל והרי משתה, ואם אין שלום אין כלום"! תלמוד לומר: "ונתתי שלום בארץ" מכאן שהשלום שקול כנגד הכל, וכן הוא אומר (ישעיה מ"ה ז'): "עושה שלום ובורא את הכל".

2) פסוק י'

ד"ה ורדפו מכם: מן החלשים שבכם ולא מן הגיבורים שבכם.

3) פסוק ה'

ד"ה חמישה מאה ומאה מכם רבבה: וכי כך הוא החשבון, והלוא לא היה צריך לומר אלא: מאה מכם שני אלפים ירדופו?
אלא שאינו דומה מועטין העושין התורה למרובין העושין את התורה.

1) פסוק ג'

ד"ה אם בחקותי... וי"ו ונתתי כוי"ו והארץ הייתה תוהו ובוהו, ולעולם כאשר המילה מלרע עם וי"ו הטעם הוא לעתיד, ואם מלעיל - עבר, חוץ ממתי מעט.

2) פסוק ה'

ד"ה וטעם וישבתם לבטח: כי בימי הרעב יִגלו בני אדם ממקומם, כטעם (בראשית ד') "לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ".

3) פסוק ז'

ד"ה ונתתי שלום בארץ: ביניכם

4) פסוק ח'

ד"ה ורדפו מכם חמישה מאה: והתימה כי מתי מעט מכם ירדפו מתי רב מהאויבים. וכבר הודעתיך בספר מאזנים, כי עשרה ומאה ואלף ורבבה שהיא עשרת אלפים – סך חשבון. ומנהג המרבה לומר: אחד לעשרה, כמו (שמואל ב' י"ח ג') "כי אתה כמונו עשרת אלפים". ופה הוסיף כי המאה ירדפום חמישה, וכפל מנהג המרבה וכל אחד מהמאה ירדוף מאה. ויש אומרים כי בעבור התחברות האחדים יוסיף המספר, וכן (דברים ל"ב ל'): "איכה ירדוף אחד אלף", ואין צורך.