יום הכיפורים

השוה בין הפסוקים הבאים שבפרקנו:

פסוק ז'     

"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק ח'      

"... בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק כ"א     

"... מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק כ"ה                                         

 "כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'"

פסוק כ"ח                                              

 "וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא..."

פסוק ל"ה  

"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק כ"ז

"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא"

סדר עולם רבא פרק ז':

משה ירד בעשירי בתשרי (= מן ההר) ובישרם (לישראל) שנתרצה לפני המקום, שנאמר (שמות ל"ד) "וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו". לפיכך נתקיים יום חוק וזכרון לדורות, שנאמר (ויקרא ט"ז) "והיתה זאת לכם לחוקת עולם"

(עיין עגנון: ימים נוראים ע' רנ"ו).

פסוק כ"ז

"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"

שבועות י"ג ע"א:

"אך בעשור" – יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבים ועל שאינם שבים בתשובה? תלמוד לומר: "אך" חילק.

רש"י:    

ד"ה אך: כל אכי"ן ורקי"ן שבתורה מיעוטים, מכפר הוא לשבים ואינו מכפר על שאינם שבים.

ראב"ע:

וטעם אך בעשור, בעבור שיום מקרא קודש יום שמחה, וכן כתוב בספר עזרא "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים".

רשב"ם:

ד"ה אך בעשור: בשאר ימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש ונאסרה מלאכת עבודה, אבל יום הכיפורים שהוא יום עינוי - כל מלאכה אסורה כשבת.

פסוק כ"ז

"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ"

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י המובאים לעיל בשאלה ג'):

ואם כן – יהיה טעם הכתוב כי באחד לחודש יהיה לכם, לכולכם, יום זכרון תרועה, שתהיו כולכם נידונין לפניו, אך יהיה למקצתכם בעשור לחודש הזה יום הכיפורים. והנה הוא (=מילת "אך") כטעם "בלבד". וכן (שמות י' י"ז) "שא נא חטאתי אך הפעם". וכן (במדבר י"ב) "הרק אך במשה" – הבמשה בלבד דבר ה', וכן (בפרקנו ל"ט) "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי... תחוגו את חג ה' שבעת ימים" – אמר: בלבד בחמישה עשר תחוגו את חג ה' שבעת ימים לא רצופים, שאין חגיגה דוחה שבת; ובדרך הזה תפרשנו בכל המצוות כפי קבלת רבותינו, וכמוהו (בראשית מ"ד) "אך טרוף טורף" – שלא נעשה בו ענין אחר מלבד הטרף, וכן (ירמיהו ל"ב) "כי היו בני ישראל אך מכעיסים אותי" – שלא יעשו דבר אחר.
ועל דרך הפשט "אך" טעמו – אכן, לאמת העניין (שמות ב') "אכן נודע הדבר" (תהלים פ"ב) "אכן כאדם תמותון". אכן בעשור לחודש יום הכיפורים הוא – הבטחה לאמת הענין, יאמר: באחד לחודש יום הדין, אמנם בעשור לחודש יום הכיפורים, על כן תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו. וכן (בראשית כ"ט) "אך עצמי ובשרי אתה"; (מלכים א' כ"ב) "אך מלך ישראל הוא" (תהלים ע"ג) "אך טוב לישראל אלוהים לברי לבב"; וככה פירוש (שמות לא י"ג) "אך את שבתותי תשמורו" – הנה ציויתי אתכם על מלאכת המשכן, אכן את שבתותי תשמרו לעולם. וכן כולם יתפרשו לך בדרך הזה אם תשכיל בהם.

פסוק כ"ז

"וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"

ראב"ע:

פירשתיו.

וכוונתו פרק ט"ז פסוק כ"ט:

ד"ה בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם:
אחר שהכתוב אמר (ישעיה נ"ה ב') "ותתענג בדשן נפשכם" – ידענו כי העינוי הפך התענוג והוא הצום.
ועוד: (ישעיה נ"ח י') "ונפש נענה תשביע" שטעמו כמו "ותפק לרעב נפשך" (שם), כי דרך הנביאים להכפיל.
ואחר שיש לנו קבלה אין צורך לחפש. ואין (תהלים ל"ה י"ג) "עניתי בצום נפשי" ראיה, בעבור זכר צום. והכלל: כל "עינוי" שימצא במקרא דבק עם "נפש" - הוא הצום.

פסוק ל"ב

"מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם"

ראב"ע:

ד"ה תשבתו שבתכם: זה יום השבת לא יקרא שבת ישראל כי אם שבת ה'.