גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

זמן תפילת משה

ב.

לשאלת "למה ה' יחרה אפך" (1)

ג.

לשאלת "למה ה' יחרה אפך" (2)

ד.

השמדת העם - חילול ה'

פרשת כי-תשא
שנת תש"ח

"ויחל משה..."

שמות פרק לב, פסוקים יא - יד

גיליון זה הוא המשך גיליון כי תשא תש"ז, שעסק אף הוא בתפילת משה. עיין שאלות ג', ה' שם!

א.  זמן תפילת משה

בקביעת זמן תפילה זו שתי דעות:

ראב"ע, פסוק י"א:

ד"ה ויחל משה: יש אומרים כי זאת התפילה היא הנזכרת בפרשת והיה עקב. וזו התפילה הייתה ראויה להיכתב אחר שוב משה אל ההר. על כן וינחם ה' אחר שהתפלל והתנפל מ' יום. ואם נחם על הרעה בראשונה מה טעם לומר אולי אכפרה בעד חטאתכם, כי ירד ושרף העגל והרג עובדיו אז שב להתפלל לשם בעד ישראל ובעד אהרן שהיה הסיבה. ואחרים אמרו כי תפילת אל תשחת עמך איננה זאת הנזכרת במקום הזה. ולפי דעתי כי טעמי התפילה שווים כאשר אפרש. כי איך יחלה פני השם לפני שירוף העגל, וישק את בני ישראל ויהרוג עובדיו. רק השם רמז לו שיתפלל אחר רדתו ויסיר העגל. על כן כתוב אולי אכפרה בעד חטאתכם אחר שהסיר החטאת. כאשר כתוב ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל. והנה בעבור שהשם אומר לו ועתה הניחה לי, הזכיר התפילה שהתפלל בהתנפלו לפני השם. וזאת הפרשה הייתה ראויה להיכתב אחר וישב משה אל ה' (פסוק ל"א). ואין מוקדם ומאוחר בתורה. רק רצה לדבק דבר מי אשר חטא לי (פסוק ל"ג) עם ועתה לך נחה את העם (פסוק ל"ד). וכתוב ויגוף ה' את העם (פסוק ל"ה).

ד"ה ויחל: הנה כתוב ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה כי אמר ה' להשמיד אתכם (דברים ט' כ"ה). וזהו הרף ממני ואשמידם (שם פסוק י"ד). כי אין הדעת סובלת שיתפלל משה בעד ישראל ועכו"ם ביניהם עד שהסיר אותה.

רמב"ן, פסוק י"א:

ד"ה למה ה' יחרה אפך: ...והתפילה הזאת, למה ה', למה יאמרו מצרים, נראה באמת כי זאת התפילה היא אשר הזכיר במשנה תורה (דברים ט' כ"ו) ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלהים אל תשחת עמך, כי ענין התפילה שוה בשניהם. והנה הזכיר כאן התפילה קודם רדתו מן ההר ושם הזכירה אחרי רדתו מן ההר.
ודעת ר' אברהם כי משה לא התפלל בעד ישראל כל זמן שהיתה עבודה זרה ביניהם, אבל כאשר אמר לו הרף ממני ואשמידם (דברים ט' י"ד) התבונן כי הדבר תלוי בו וירד וביער העגל ושב להתפלל בארבעים יום, ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
ואין דעתי כן, בעבור שהתפילה שעשה בשובו היא אשר יספר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (בפסוק ל"א), ואם הכל תפילה אחת שעשה בארבעים היום אחרי שובו להר, למה יחלק אותה, ויזכיר כאן (דברים ט', י"א-י"ג) מקצתה, ואחרי הירידה (פסוק ל"א) יזכיר המקצת האחר. אבל הן שתי תפילות. ולכן נראה, כי כאשר אמר לו הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, מיד חילה פני השם ולא איחר כלל, כי היה ירא פן יצא הקצף מלפני ה' ויחל הנגף לכלותם כרגע, ומיד אמר למה ה' יחרה אפך בעמך. וכך מצאתי באלה שמות רבה (מ"ב א') אמר משה, אם מניח אני את ישראל וארד לי אין לישראל תקומה בעולם, אבל איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים, מיד התחיל משה ללמד עליהם סניגוריה וכו'. והנה התפלל עליהם וניחם השם על הרעה אשר דיבר להרוג אותם ולכלותם, לא שנתרצה להם, רק שאמר ניחמתי לא אעשה כלה. וכיון שהיה לו פנאי ירד משה ושרף את העגל והרג עובדיו ואחר כן אמר לעם אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם (פסוק ל'), שימחול לכם.
אבל במשנה תורה סיפר הענין בסדר אחר, כי אחרי דבר ה' שאמר הרף ממני ואשמידם, אמר ואפן וארד (דברים ט' כ"ו). והטעם, לפי שהיה משה מסדר להם שם כל חטאיהם והטורח שטרח עליהם, והנה סיפר מה שעשו בחורב בעגל (פס' י"ב-ט"ז), ושהוצרך הוא לשבר הלוחות (י"ז), ולהתפלל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה (י"ח-י"ט), וגם על אהרן (כ'), ושטרח לשרוף את העגל (כ"א), וסיפר מה שעשו בתבערה ובמסה ובקברות התאוה (כ"ב), ובשלח ה' אותם מקדש ברנע (כ"ג). ואחרי שהשלים ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם (כ"ד), חזר (כ"ה-כ"ט) אל ענין תפילותיו אשר הזכיר, וסדר את שתי התפילות ואמר ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם, ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלהים אל תשחת עמך וגו', כאומר הוצרכתי להתנפל לפני ה' בעבורכם ארבעים יום כי מתחילה אמר ה' להשמיד אתכם, עד שהתפללתי אליו אל תשחת עמך. ולא הוצרך להזכיר התפילה השנית, כי כבר אמר שארבעים יום התנפל עליהם, כי גם בכאן לא הזכירה, כי מי יוכל לכתוב כמה תחנונים ובקשות אשר התנפל עליהם ארבעים יום.
ואם תבין מה שפירשתי תכיר באמת שהיו שתי תפילות, כי מתחילה חילה את פני ה' אלהיו, ובסוף התנפל לפני ה' ארבעים יום, כאשר יתבאר בפרשת ויאמר משה אל ה'. והזכיר במשנה התורה (ט' כ') ובאהרן התאנף ה' ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ולא הזכיר בכאן זה כלל, וזה לכבוד אהרן, כי לא רצה משה להזכיר בחייו שהוצרך לתפילתו שלא יבוש, ושם אחרי מותו הודיענו האמת. וזה הסדר הנכון בפרשיות האלה.

מהן שתי הדעות? הבא נימוקים לכל אחת מהן!

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר