פסוקי "ב
"לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא"
בבא מציעא נ"ט ע"ב:
באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה:
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום!
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: "לא בשמים היא". מאי (דברים ל') "לא בשמים היא"? אמר רבי ירמיה: שכבר ניתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג) "אחרי רבים להטת".
אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.
|
הסבר, כיצד משתמש ר' יהושע בפסוקנו, ומה המסקנות שהוא מוציא ממנו? |
פסוק י"ב
"לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא..."
רמב"ם, הלכות יסודי התורה ט' הלכה א':
דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, שאין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר (דברים י"ג א') "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" ונאמר דברים כ"ט כ"ח) "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" – הא למדת שכל דברי התורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותם" ונאמר "לא בשמים היא" – הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות או מופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצווה מהמצוות פירוש שלא שמענו ממשה או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו – הרי זה נביא שקר...
הלכה ד':
וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני התורה שה' ציוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני – הרי זה נביא שקר... אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש תורה שאמרה "לא בשמים היא"...
רש"י, פסוק י"א:
ד"ה לא נפלאת: לא מכוסה היא ממך, כמו שנאמר (דברים י"ז ח') כי יפלא ארי יתכסי, (איכה א' ט') ותרד פלאים, (איוב מ' י"ג) ותרד במטמוניות, מכוסה חבוש בטמון.
פסוק י"ב:
ד"ה לא בשמים היא: שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה.
ראב"ע, פסוק י"א:
ד"ה נפלאת: נסתרת, או דבר פלא שתלאה לעשותו.
פסוק י"ב:
ד"ה לא בשמים היא: פירוש נפלאת.
פסוק י"ג:
ד"ה מעבר לים: פירוש רחוקה, ויתכן שהוא הים הגדול שלא יוכל אדם להכנס ברחבו מפני חשכת המים.
רמב"ן, פסוק י"א:
ד"ה וטעם כי המצוה הזאת ביחוד: ... והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום.
ספורנו, פסוק י"א:
ד"ה לא נפלאת: שתצטרך לנביאים.
ד"ה לא רחוקה: שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפילו בעודך בגלות. וביאר זה באמרו לא בשמים היא לאמור, לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא.
פסוק י"ג:
ד"ה ולא מעבר לים היא: גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שיהיה זה אפשר לך בגלות, ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בגלות.
| 1. |
הסבר, במה שונה דרך שימושו של הרמב"ם בפסוקנו מן הדרך שהלכו בה כל המפרשים הנ"ל בהבנת פסוקנו? |
| 2. |
מי מהם קרוב לשימוש הפסוק בפי ר' יהושע (שאלה ב')? |
פסוק ט"ו
"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב..."
רש"י:
ד"ה את החיים ואת הטוב: זה תלוי בזה: אם תעשה טוב - הרי לך חיים, ואם תעשה רע - הרי לך המות. והכתוב מפרש והולך היאך.
פסוק ט"ז:
ד"ה אשר אנוכי מצוך: הרי הטוב, ובו תלוי.
ד"ה וחיית ורבית - הרי החיים.
ראב"ע:
ד"ה החיים: אורך ימים.
ד"ה הטוב: בעושר ובריאות הגוף והכבוד.
|
במה שונה רש"י מן הפירוש הרגיל (כגון פירוש ראב"ע כאן), ומה הצריכו לפרש בדרכו המיוחדת? |