גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

קרבן תודה

ב.

"ידיו תביאינה" - בשלמים

ג.

הוראת "תודה", "על"

ד.

וא"ו של "והנותר"

ה.

שאלות בטעמי המקרא

פרשת צו
שנת תשכ"ו

שלמים

ויקרא פרק ז, פסוקים יא - כא

א.  קרבן תודה

ברכות נ"ד:

אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות ואלו הן: יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא.
יורדי הים מניין? דכתיב (תהלים ק"ז כ"ג-ל"א) "יורדי העם באניות... המה ראו מעשי ה'... ויאמר ויעמד רוח סערה... יעלו שמים ירדו תהומות... יחוגו וינועו ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותם יוציאם... וישמחו כי ישתוקו... יודו לה' חסדו ונפלאותיו עם בני אדם".
הולכי מדברות מנא לן? דכתיב (תהלים שם ד'-ח') "תעו במדבר... רעבים גם צמאים... ויצעקו אל ה'... וידריכם בדרך ישרה... יודו לה' חסדו..."
מי שהיה חולה ונתרפא מנא לן? דכתיב (תהלים שם י"ז-כ"א) "אוילים מדרך פשעם... כל אוכל תתעב נפשם... ויזעקו אל ה'... ישלח דברו וירפאם... יודו לה' חסדו..."
ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא מנא לן? דכתיב (תהלים שם י' מ"ו) "יושבי חשך וצלמות... כי המרו אמרי אל... ויכנע בעמל לבם... ויזעקו אל ה'... יוצאם מחשך וצלמות... יודו לה' חסדו"

רש"י:

ד"ה אם על תודה יקריבנו: אם על דבר הודאה, על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית סוהר וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות, שכתוב בהן: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה" (תהלים ק"ז כ"א-כ"ב) – אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו – שלמי תודה הם וטעונות לחם האמור בענין, ואין נאכלין אלא ליום ולילה.

1.

בעל "עיון יעקב", (פירוש על עין יעקב) מקשה:

למה בשני האחרונים נקט לשון "חולה ונתרפא" ו"חבוש – ויצא" ולא נקט לשון זו בשני הראשונים, כגון "יורדי הים והגיעו לחוף" ו"הולכי מדבריות שהגיעו לישוב"?

ישב קושיתו!

2.

הרי"ף, (ר' יאשיה בר' יוסף פינטו על עין יעקב):

יש לדקדק, למה נאמר צריכין להודות ולא אמר חייבים להודות....

מהו העולה מ"דקדוק" זה?

3.

הרי"ף:

...לכך לא אמר אחר כל הארבעה פעם אחת "יודו לה' חסדו וכו'", ואמר בכל אחד ואחד "יודו לה'..." ללמד שכל אחד מהם צריך להודות על נסו הפרטי ויכלול בסיפור נסו גם נפלאות שעושה ה' עם שאר בני אדם.

היכן נרמז דבר זה בלשון המקרא (בתהלים ק"ז)?

4.

אם רצה רש"י לפרש באלו הזדמנויות יקריבוהו – למה לא התחיל דבריו "על נס שנעשה לו" ומה ראה להקדים "אם על דבר הודאה"?

(ועיין רש"י, תהלים ק':

ד"ה מזמור לתודה: להודיה. לאמרו על זבח תודה).

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר