פרק כ"ד פסוק י"ז
"דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט..."
רש"י, פסוק י"ז:
ד"ה אראנו: רואה אני שבחו של יעקב וגדולתו, אך לא עתה היא, אלא לאחר זמן.
ד"ה וקם שבט: מלך רודה ומושל.
ד"ה ומחץ פאתי מואב: התרגום מפרש קוצר העברי ויקטול וכו'. זה דוד, שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית וגו' (שמואל ב' ח' ב').
פסוק י"ט:
ד"ה וירד מיעקב: ועוד יהיה מושל אחר מיעקב.
ד"ה והאביד שריד מעיר: מעיר החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו וירד מים עד ים (תהלים ע"ב ח') ולא יהיה שריד לבית עשו (עובדיה א' י"ח).
רמב"ם, הלכות מלכים י"א א':
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים שהיו בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו (דברים ל' ג'-ה'): "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך". ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני משיחים. במשיח הראשון שהוא דוד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל באחרונה. ושם הוא אומר: "אראנו ולא עתה" – זה דוד; "אשורנו ולא קרוב" – זה המלך המשיח; "דרך כוכב מיעקב" – זה דוד; "וקם שבט מישראל" – זה מלך המשיח; "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד. וכן הוא אומר (שמואל ב' ח' ב') "ויך את מואב". "וקרקר כל בני שת" - זה המלך המשיח, שנאמר בו (זכריה ט' י') "ומשלו מים עד ים". "והיה אדום ירשה" - זה דוד, שנאמר (שמואל ב' ח' י"ד) "ותהי כל אדום עבדים לדוד". "והיה ירשה שעיר" – זה מלך המשיח, שנאמר (עובדיה א' כ"א) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו".
ראב"ע, פסוק י"ז:
ד"ה וקם שבט: ...ורבים פירשוהו על המשיח. והקדמונים אמרו, סנחריב בלבל הגוים והנה מואב ועמלק ואשור ועוד למה השלים וענו עבר. רק היה ראוי להיות דרך כוכב בסוף משלו. וחסרי דעת יחשבו כי המפרש דרך כוכב על דוד הוא מכחש ביאת המשיח, חלילה חלילה, כי המשיח מבואר היטב בנבואת דניאל כאשר פירשתי שהזכיר עמידת מלכי יון וקום החשמונים ועמידת בית שני ושני המצור והגלות והישועה זה אחר זה ואין צורך לנביא בעולם עם דבר משה שהוא העיקר: אם יהיה נדחך בקצה השמים ושב ה' אלהיך את שבותך.
רשב"ם, פסוק י"ז:
ד"ה אראנו: אני רואה עתה, עכשיו, את העתידות, ולא עתה יהיה.
ד"ה כל בני שת: לפי הפשט זה מלך המשיח.
רמב"ן, פסוק י"ז:
ד"ה דרך כוכב מיעקב: בעבור כי המשיח יקבץ נדחי ישראל מקצה הארץ, ימשילנו לכוכב הדורך ברקיע מקצה השמים, כמו שנאמר בו (דניאל ז' י"ג) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה וגו'. ואמר שהוא רואה לזמן רחוק, שידרוך כוכב מקצה השמים ויקום ממנו שבט מושל, ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת בן אדם שהוא אבי כל האומות. והזכיר "פאתי מואב", להודיע לבלק כי עמו לא יפול ביד ישראל עתה, אבל באחרית הימים לא ינצל מואב מיד השבט המושל בו.
חזקוני, פסוק י"ז:
ד"ה אראנו: על דוד נתנבא.
ד"ה אשורנו ולא קרוב: כפל מילה הוא.
ד"ה ומחץ פאתי מואב: הולך ומתנבא שלעתיד יירשו עוד ישראל אדום ומואב כמו שהתנה הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים: (בראשית ט"ו י"ט) "את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני" – שהם עמון ומואב ואדום.
ד"ה כל בני שת: הם בני מואב, שהם בני ערוה....
פסוק י"ט:
ד"ה וירד מיעקב: רודה יקום מיעקב והאביד שריד מכל עיר אדום, וזהו יואב שנאמר (מלכים א' י"א ט"ז) "כי ששת חדשים ישב שם יואב... עד הכרית כל זכר באדום."
| 1. |
מי הוא הכוכב והשבט לפי דעות הנ"ל? סדרם לקבוצות. |

| 2. |
התוכל להביא סעד מלשון הכתובים לכל אחת מן הקבוצות הנ"ל? |
| 3. |
ולכל הדעות: למה אמר "דרך" בעבר ולא "ידרוך"? |
פסוק י"ז
"וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת"
ר' שמעון רפאל הירש, (תרגום מגרמנית):
"קרקר" משרש קיר – הריסת הקירות. "בני שת" – כל באי עולם שלאחר המבול. שכן כולם "בני נח" האחרון לצאצאי שת. ויהיה טעמו: הכוכב הדורך מיעקב – ישראל, המוליך את שבט – שרביט המושל, ישבר שערי מואב וימגר חומות כל העמים, כלומר: בפני כוחה של תורת ישראל המורה לעמים את הדרך היחידה לקראת הישע – תהיה כאין וכאפס הסתגרותו של מואב במבצריו. גאות היבדלותו תבטל ובני אדם יזנחו "חומותיהם": לא ישימו עוד מבטחם בתגבורת הכח החמרי, ולא יעריצוהו עוד כמחסה וכמגן.
| 1. |
במה שונה הרב הירש בפירושו לפסוקנו מכל המפרשים המובאים בשאלה ב'? |
| 2. |
למי מתכוון הרב הירש בדברו על "מואב"? |