פרשת המלך

לשאלה העקרונית, אם המלכת מלך מצווה או רשות, עיין גיליון שופטים תש"ז, שעסק כולו בשאלה זו בלבד.

סנהדרין כ"א:

אמר ר' יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי התורה?
שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן, נכשל בהן גדול העולם. כתיב: (דברים י"ז) "לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו", אמר שלמה המלך: אני ארבה ולא אסור – וכתיב (מלכים א' י'): "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו". וכתיב (דברים י"ז): "לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה" ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב – וכתיב (מלכים א' י'): "ותצא מרכבה ממצרים".

פסוק ט"ו

"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ"

רמב"ן:

ד"ה וטעם אשר יבחר ה': דעת המפרשים, שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים. יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה. ובספרי (שופטים קנ"ז), שום תשים עליך מלך, מת מנה אחר תחתיו. מלך, ולא מלכה. אשר יבחר ה' אלהיך, על פי נביא. אם כן מה טעם להזהיר 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי', וה' לא יבחר בנכרי. אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר ה' בו אם תוכל לעשות כן שיענך ה’ בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם.
ועל דרך הפשט אמרו, שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' [אלהיך בו] ולא אשר שנא ה' אלהיך, (בו) כי הוא בחר בישראל ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא.

שים לב: שני פירושים מובאים עד כאן בדבריו:
- "דעת מפרשים" ודברי הספרי,
- "ועל דרך הפשט".

פסוק ט"ו

"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי"

ספרי:

"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" – זו מצוות לא תעשה. "איש נכרי" – מכאן אמרו: אין ממנים פרנס על הציבור עד שתהא אמו מישראל,

ר' שלמה פפנהיים, מבאר ההבדל בין "שים" ובין "נתן":

לשון "שימה" ישמש כשהיה שם איזה סדר מחויב ונאות, ושיהיה מן הצורך היות הדבר מסודר ומדובק דווקא במקום או בזמן או בעניין מיוחד. וכשיהיו הדברים בלא סדר וערך ישמש לשון "נתינה".

ועיין גיליון פקודי תש"ח שאלה ב'.