מנין הלויים

פרשת במדבר ותחילת פרשת נשא, הנראית כהמשך ישיר שלה, קשה ללמדם. אין בהם אלא רשימות של שמות, מפקדים, מספרים, סידורי מחנה – לכאורה אין להבין מה משמעותם של דברים אלה, ולמה נכתבו בתורה בפירוט כזה. לטעמם של מפקד השבטים בכלל הובאו סיבות שונות בגיליון במדבר תשי"ב.

אולם כל הסיבות הנאמרות שם אין כוחן יפה לנמק גם את מפקד הלויים, ובמיוחד את המפקד הכפול (מבן חודש – מבן שלושים שנה).

וכן יש לשים לב לשינויים בביצוע המפקדים ובשינויים בניסוח הדברים. המפרשים, ביחוד אברבנאל, אלשיך, "אור החיים", מלבי"ם, עסקו רבות בשאלות אלה, ולפעמים הם הצליחו גם לגלות את משמעותם של הדברים המתבטאים בשינויים קלים אלה. והנה אחדות משאלותיהם כדוגמה:

• למה נצטווה משה לבדו על מניין הלויים (הראשון), ולא נצטווה עמו אהרן בזה גם כן, כמו שנצטוו שניהם על מניין ישראל?
• למה במניין בני קהת נצטוו יחד אהרן ומשה, ובבני גרשון היתה הצוואה לבד למשה?
• למה בגרשון נאמר "גם הם", ולא נאמר כן בבני מררי?
• למה נאמר במניין השבטים "שאו", ובמניין קהת וגרשון נאמר "נשא"?
• למה נאמר בסיכומם (ד, לז): "אלה פקודי משפחות הקהתי, ולא נאמר כן באחרים, אלא (ד, מא): "אלה פקודי משפחות בני גרשון"; (ד, מה): "אלה פקודי משפחות בני מררי"?
• למה במפקד הראשון (מבן חודש ומעלה) נפקדו בסדר גילם: גרשון, קהת ומררי, ואילו במפקד שני (מבן שלושים שנה ומעלה) לא נפקדו לפי סדר גילם, אלא קהת, גרשון ומררי?

חז"ל ומפרשינו אינם רואים בכל אלה גוונים הבאים להציל קורא משעמום, ולא דברים ש"במקרה", אלא מוצאים משינויים אלה בסגנון הדברים דבשה ומתקה של תורה. במקצת שאלות אלה עוסק גיליוננו הפעם.

פותחים אנו בטעם מפקד הלויים השני הזה, ובחלוקת הפרשיות המוזרה, החותכת מפקד זה לשניים: משאירה את מניין בני קהת בפרשת במדבר ופותחת פרשתנו במניין בני גרשון.

לשאלות א (1) ו-(2), אלה דברי אברבנאל:

ואחר שציוה על המניין הראשון הזה בלויים מבן חודש ומעלה (ג, יד-לט), ציוה על המניין השני מהם, וציוה שימנה אותם מבן שלושים שנה ועד בן חמישים שנה; והמניין הזה לא היה לדעת מספרם במניין הראשון, אלא לדעת הבחורים אשר בהם, כדי שישאו המשא הראוי אליהם. ולפי שעבודת הקודש עליהם בכתף ישאו, לכן נבחרו מבן שלושים שנה ועד בן חמישים שנה, כי אז האדם בכוח גבורתו לשאת משא על שכמו.

ואילו במניין הראשון נמנו כדי לבוא תחת בכורות ישראל, ולכן גם נמנו מבן חודש ומעלה, משעה שיצאו מכלל היותם נפלים.

ועל פי דרגת העבודה המוטלת על בני לוי גם הזכיר את צו מניין משפחותיהם במוקדם ומאוחר, ולא על פי גילם. לכן נאמר (ד', ב'): "נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי" בראש, כי הם היו נושאי ארון העדות וכל כלי ההיכל ומזבח העבודה, ועבודת בני גרשון ומררי לא היתה בדרגה גבוהה כזו, לפיכך איחר אותם. מפני קדושת משאם באו פסוקי האזהרה המיוחדים לעבודתם (ד', י"ז-כ'), והפרידו בין פירוט עבודת בני קהת לפירוט עבודת בני גרשון ובני מררי.

ואילו תשובת האברבנאל לשאלתו יפה היא בדרך "צחות":

והנה מסדר הפרשיות כאשר ראה שהתורה הקדימה קהת לגרשון למעלת המשא, והיה בלתי ראוי שירהבו הנער בזקן (המליצה שאולה מישעיה ג, ה, וכוונתו כאן: שיתאפר הצעיר קהת על הבכור גרשון), ראה לעשות התחלת הסדר הזה בגרשון, כדי שבזה יקנה גרשון על קהת מעלה וכבוד כבכור על הצעיר ממנו לימים, אחר שכבר נתעלה קהת בקדימת זכרונם מפני משאו הנכבד.

לשאלה ב, יש להעמיד את הפסוקים הבאים זה מול זה:

בבני קהת נאמר (ד', ג'):        

"מִבֶּן שְׁלֹשִׁים... כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"

בבני גרשון (ד, כ"ג):    

"מִבֶּן שְׁלֹשִׁים... כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"

ובבני מררי (ד', ל'):     

"מִבֶּן שְׁלֹשִׁים.... כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד"

ולא נאמר "לעבוד".

והעמידנו על כך הרמב"ן שם:

...ואם כן יהיה פירושו: "יבוא לצבא צבא" – שיבוא להקהל בנקהלים בעבודת אוהל מועד, שיעמוד עמהם ויראה תמיד עבודתם ביום ולילה, כדי שילמד הלכות עבודה בתלמוד ובמעשה, ולכך לא אמר כאן: "לעבוד עבודה" כמו שנאמר למעלה, אלא אמר: "לצבא צבא בעבודת אהל מועד", שיבוא עם הצובאים בעבודה.

ויש חושבים שמכאן באו חז"ל לקבוע ש"בן שלושים – לכוח" (אבות פרק ה, כ"א).

לשאלה ג 1

כמה קשיים ישנם בפסוק זה, הנראה פשוט כל כך, וכולם מיושבים בדברי רש"י, הקצרים כל כך.

לכאורה – אם בא הכתוב לומר שגם את בני גרשון יש למנות כמו שנמנו בני קהת – הן היה עליו להקדים מילת "גם" למושא, ולומר: "נשא גם את ראש בני גרשון", וכן היה עליו לכתוב: "גם אותם" – ומה הוא "גם הם"? שנית: אם בא ה"גם" להגיד שגם את בני גרשון ימנה, כאשר מנה את בני קהת, הן עדיין לא מנה את בני קהת וכנראה מן הכתובים לא התחיל בקיום מצוות המניין עד שנצטווה על בני קהת, על בני גרשון ועל בני מררי, כי רק כתום כל דברי הציווי נאמר (ד', ל"ד): "ויפקוד משה... את בני הקהתי". לפיכך פירש רש"י שאין ה"גם הם" שייך לנשיאת ראש בני קהת (ואין פירושו: נשא את ראש בני גרשון כמו שנשאת את ראש בני קהת), כי אם לציווי: נשא את ראש בני גרשון, כמו שציוויתיך לראות בבני קהת כמה הגיעו לכלל עבודה. ועוד: לא אמר כמו שציוויתיך על בני קהת לפקוד אותם, מפני שלדעת רש"י אין ה"גם הם" מוסב למילת "נשא" כי אם למטה, על "לבית אבותם למשפחותם". וכן מסביר הרא"ם:

כאילו אמר: נשא את ראש בני גרשון, וגם הם יפקדו לבית אבותם למשפחותם מבן שלושים שנה; ומפני שהאריך בדיבור חזר ואמר (ד, כג): "תפקד אותם כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה באהל מועד". ולא רצה לומר שמילת "גם" דבקה עם מילת "נשא", מפני שאם כן – "גם אותם" מבעי ליה. ועוד: – שאם כן – היה לו להקדים מילת "גם" קודם "ראש בני גרשון", לומר: "נשא גם את ראש בני גרשון".

לשאלה ג 2

יש הבדל בין משמעות שתי הסמיכויות האלה. הסמיכות הראשונה היא סמיכות השייכות או סמיכות הקניין: עבודה השייכת לעבודה, וכמו שאומר רש"י כאן: "עבודה לעבודה אחרת". ואילו הסמיכות השנייה, "עבודת משא", היא סמיכות רגילה – סמיכות הביאור שבו הסומך מציין את המין והנסמך את סוגו (כמו "עצי שיטים"); עבודה, ואיזה מין עבודה? עבודת המשא. ומכיוון שאי אפשר לומר בראשון: "עבודת עבודה", היא עבודה ממין העבודה – שאין לזה כל משמעות – לכן פירש רש"י את הראשון בפרוטרוט, ואילו בשני אמר שהוא "כמשמעו" – היינו סמיכות הביאור. והשווה דברי רש"י דברים ט"ז, י"ט; דברים י"ז, י"ט.

בשאלה ד מובאים מדרשים המסיקים מאותם שינויי סגנון דקים (שהבאנו דוגמאות להם לעיל) מסקנות, שיש בהם לימוד לקח ומוסר השכל. שינוי קטן בסדר (סטייה מסדר על פי הגיל), שינוי בסגנון בין לשון סיכום בני משפחה אחת ללשון סיכום בני משפחה אחרת, כל זה נדרש ללמוד דרכי חיים ואורחות מוסר.

הרעיון של המדרש המובא בשאלה ד 1, הרעיון של ערך התורה העולה על שאר הערכים, של תורה שהיא צריכה להיות נחלת הכל ושידיעתה היא התפארת האמיתית לאדם, לא מעמדו בחברה, לא יחוס משפחתו, ושידיעתה היא חובת כל אחד, לא זכותו ולא חובתו של מעמד מיוחד – רעיון זה מצאנוהו רבות במדרשים. כאן בנוי הוא כולו על הקדמת מניין בני קהת – שאינו בכור – על בני גרשון, שהוא הבכור, מפני שבני קהת נושאי הארון, ואין הארון אלא סמל התורה. ולא הופקד על הארון הבכור ובניו, שלא תאמר: מתת היא, זכות היא, או חובה היא למיוחסים בלבד; ונהפוך הוא: היא היא הנתונה לכל ישראל, וכל המתקרב אליה ביותר הוא המיוחס.

והשווה גם שמות רבה ל"ד, ג':

"ועשו ארון עצי שיטים" (שמות כה, י). מפני מה בכל הכלים האלה כתוב "ועשית", ובארון כתיב "ועשו"? אמר ר' יהודה בר רבי שלום: אמר לו הקב"ה: יבואו הכל ויתעסקו בארון, כדי שיזכו כולם לתורה. גם כאן נלמד הלקח מתוך השינוי בסגנון שבין גוף שני יחיד במצוות עשיית כל הכלים ("ועשית"), לגוף שלישי רבים שבציווי עשיית הארון ("ועשו").

שוב רואים אנו בשאלה ד 2, כיצד מנוצל ההבדל שבין הפסוקים א', ב'-ד' ובין ג', ט"ו; בין א', מ"ד ובין ג', ל"ט. ושוב השווה:

ויפקד משה ואהרן ונשיאי העדה את בני הקהתי (ד', ל"ד – ולא נאמר "על פי ה'");

...אשר פקד משה ואהרן – על פי ה' (ד', ל"ד);

...אשר פקד משה ואהרן – על פי ה' (ד', מ"א);

...אשר פקד משה ואהרן – על פי ה' (ד', מ"ה);

...אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את הלויים (ד, מ"ו).

ומכאן המסקנה שעל פי ה' לא צווה לשתף את הנשיאים, אך משום כבוד הבריות עשה זאת, על דעת עצמו. וראינו שחילק משה כבוד אף למלכות בשמות י"א, ח'; וראינו שמתוך אהבת תלמידו עשה יותר ממה שצווה, במדבר כ"ז, כ"ג (רש"י ד"ה "ויסמוך"); ובאהבת הבריות יותר ממה שצווה, דברים ב', כ"ו (רש"י ד"ה "ממדבר קדמות"); ובכבוד המקום יותר משצווה, במדבר ל"א, ב. ועיין גיליון מטות-מסעי תש"ד.

להבנת שאלה ד 3

עיין גיליון במדבר תשי"ח שאלה א ועלון ההדרכה על הסכנה האורבת לבני קהת נושאי הארון.

חוזר כאן הרעיון של "בקרובי אקדש" (ויקרא י', ג'), כל שהוא קרוב יותר, ונבחר יותר – כן חמורות הדרישות הנדרשות ממנו וכן חמורה אחריותו, ולכן גדולים עונשיו.