משה

בגיליון כי תשא של תשכ"ב עסקנו בפרקים ל"ב-ל"ג-ל"ד והקדשנו כל עיוננו לתפילת משה, או ביתר דיוק, לשלוש הפעמים בהן פותח משה בתפילה ובבקשה וב"משא ומתן" ובקשת סליחה וכפרה על חטא העם, הלא הם הפסוקים:

ל"ב י"א-י"ג

ל"ב ל"א-ל"ג

ל"ג י"ב-ל"ב

וראינו כיצד מהוות שלוש שיחות אלה – שלושה שלבי סליחה.

הפעם עוסקים אנו בפסוקים המבדילים בין שני לשלישי, פסוקים הנראים כמאמר מוסגר; והמספרים לנו על צאת משה מקרב העם, מקרב המחנה ועל הקמת אותו "אהל מועד" זמני שאינו אותו "אהל מועד" שמדובר עליו בפרשת תצוה – הוא המשכן.

היש לדון מעשה זה של משה לגנאי או לשבח – בזה נחלקו הדעות. האם זהו מעשה המסמל יאושו של משה מן העם ומיעודו או הוא לימוד ולקוח לעם? בשאלה זו עסקנו בפרוטרוט בגיליון כי תשא תשכ"ג. הפעם עסקנו בעיקר בפסוקים האחרונים של פסקה זו. לחשיבותו של מאמר מוסגר זה מעיר בובר: [מתוך מאמרו "המלה המנחה ואב הצורה של הנאום", בספרו "דרש של מקרא", מוסד ביאליק 1964, עמ' 302.]

...המאמר המוסגר על האהל (ל"ג ז'-י"א) הכרחי, שכן במקום זה עיקר הוא מבחינת הבשורה – הוה אומר מבחינה תיאולוגית – להעמידנו על דיוקו של ההבדל בין "דבר פנים אל פנים" שבפסוק י"א, שאליו יש להשוות "ידע פנים אל פנים" (דברים ל"ד י') לבין "ראה פנים" (שמות ל"ב כ', כ"ג).

ואמנם עיקר עיסוקנו בגיליון זה הוא בדיבור פנים אל פנים.

בשאלה ג רומז בעל העקדה לדברי הרמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ו' הלכה ו':

...כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגים (=נבהלים מפחד החזיון) ומשה רבנו אינו כן. הוא שהכתוב אומר: "כאשר ידבר איש אל רעהו". כלומר: שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כח בדעתו של משה רבנו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עמדו שלם.

ואולם המעיין שם בהמשך דברי הרמב"ם יראה שבעל העקדה מתרחק מאד מדברי הרמב"ם בהבדל שבין מדרגת משה למדרגת שאר הנביאים. דברי בעל העקדה מוסברים בפורטרוט יתר בדברי האברבנאל – אשר כדרכו אינו מזכיר אותו, אם כי הוא חוזר על דבריו כמעט מילולית:

"כאשר ידבר איש אל רעהו" ר"ל היה מדבר בלי אמצעי למשה... עם שמיד היה שב אל המחנה ומתעסק בעניני העם. כי הנה לא היה הדבוק נמנע ממנו בעבור זה, אבל היה בעודו במחנה שלם במדיניות והנהגת העם ובחזירתו באהל היה מנבא מהקב"ה בלתי אמצעי...

ואף הוא מביא את מדרש חז"ל "פני משה כפני חמה...":          

וכן היה משה מאיר בנבואתו ובדעתו כפי המדיניות הצריך לאומה והם שני הצדדים...

קאסוטו, אף הוא מפרש את שובו למחנה כפנייה לצרכי ציבור, אלא שאין הוא רואה כאן הבדל בדרגת משה ויהושע:

הוא לא היה יושב בהתמדה באהל מועד, מכיון שהיה לו לעסוק בצרכי צבור אבל האהל לא נשאר בלי שמירה של כבוד. ומשרתו יהושע היה "נער", כלומר משרת בקדש והוא "לא ימיש מתוך האהל". יש כאן הקבלה לי"ג כ"ב: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם". כשם שה' שומר על עמו, כך שומר עמו על המקום המקודש לו, בהתמדה.