"שלח את עמי"

שאלה א' העסיקה רבים מפרשנינו, ונסח שאלה זו בבהירות אברבנאל:

איך צוה ית' למשה רבינו שיאמר בשמו כזב ושקר? ויותר טוב שיאמר בבאור: "שלח את העם מתחת סבלות מצרים".

מן התשובות הרבות נתנו מבחר קטן. לא נראתה בעינינו תשובת שד"ל:

אין ספק כי הבקשה היתה בעקבה, כי לא היתה דעתם לחזר ומאחר שהוא היה מעכבם ומשתעבד בהם בלא שום דין אין לתמוה אם צוה ה' להתפתל עם העקש. (ומליצתו שאולה מתהלים י"ח כ"ז ועם עקש תתפתל).

ואילו רעיון העמדת הרשע בניסיון קטן אחרון בבקשת טובה קטנה ואם לא יעמוד גם בניסיון זה תתגלה רשעתו לעיני כל – רעיון זה מצינו במקרא אף במקומות אחרים.
וכך יסביר קאסוטו, בפירושו לשמות את מקומנו:

נלכה נא דרך שלשת ימים: דרישה ראשונה זו אינה עדיין דרישת רשיון ליציאה כללית של כל עם ישראל, אלא רק ליציאת האנשים שישתתפו בהקרבת הקרבנות: הנשים והטף והרכוש ישארו במצרים. לפיכך אין לראות כאן, כמו שחשבו מפרשים אחדים, כונה להשיג אפשרות של יציאה שלא על מנת לחזור. יש כאן דרישה צנועה ומצומצמת, שבה יפתחו משה והזקנים את המשא והמתן הדיפלומתי עם פרעה, כדי להביא לידי גלוי את הרגשות והרעיונות שבלבו... כדי שאפשר יהיה לבריות ללמוד לקח מן המאורעות, מן הצורך יהיה שייראו רגשותיו ורעיונותיו של המלך לעיני כל. וסרובו יוכיח בברור שהוא עומד בעקשנותו ושמנוי וגמור אתו להשאיר בהתמדה את העול הכבד של השעבוד על צוארם של בני ישראל בלי הרף – בזה יוצדק דינו של האלוקים.

השאלה הראשונה ברש"י היא בעיקרה מתודולוגית. רש"י – בעקבות חז"ל – מפרש בחזרה בלתי שלמה את החיסורים. ועיין לזה היינמן, דרכי האגדה פרק י', יסודות הדרש, עמודים 99-98:

"היא (האגדה) שואלת מה היתה כוונת המקרא כשהוא עובר בשתיקה על ענינים מסוימים שלכאורה מן הראוי להזכירם".

            ועיין גיליון נח.

            ועיין גיליון קרח תשי"א שאלה ב, דברי סנהדרין ק"ט, המפרשים למה לא נזכר אחד מן הארבעה המוזכרים בתחילת פרשת קרח: קרח דתן ואבירם ואון בן פלת.

אולם אין להתעלם שיש במפרשינו גם תפיסה אחרת, ועייין ראב"ע, בראשית כ"ד נ"ה:

ד"ה ויאמר אביה ואמה - הם שקבלו המתנות והאב מחריש. ויתכן שלבו היה גדול מאביו בחכמה וכבוד כי כן מצאנו: ויען לבן ובתואל.

וכן מתנגד לדרך זו כנראה גם הגר"א. כי כן הדברים המובאים בדברי הכתב והקבלה משמו לדוגמה שהבאנו מדברים א' ט"ו:

ולא אמר "נבונים" מפני שהם נכללים בכלל חכמים, כי כל דבר שחוזר ושונה, מוסר אותו בפעם השניה בדרך כלל ולא בפרט, כמו שאומר בבראשית פרק א' פסוק כ"ו נעשה אדם...
וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ.

עם כל זה ספק גדול הוא אם לפי פשוטו של מקרא ניתן להסביר את חסרון הזכרת הזקנים בפסוקנו (וכמו כן את העדר שם און בן פלת בהמשך כל פרק ט"ז) הנכללת במילים הקודמות.