תבערה
במדבר פרק יא, פסוקים א - ג
לפרקנו מקדים פרופ' מ. צ. סגל, בספרו "מסורת ובקורת"[1] את ההערות הבאות:
התנהגות העם במסעות מסיני בשנה השנית דומה להתנהגותם במסעות מים סוף לסיני בשנה הראשונה. גם בשנה השנית היה העם מתפרץ בתלונות על קשי החיים במדבר והיה מתמרד בה' ובמשה עבדו. אלא שבהבדל מן המאורעות במסעות לסיני, הביאו המרידות בשנה השנייה עונש קשה לעם. עד שהגיעו לסיני וקיבלו תורה ונכנסו בברית, נשא ה' את חטאתו של העם הצעיר והבלתי מחונך בדרכי ה'. במרה ובמדבר סין וברפידים מילא ה' את דרישות העם ולא העניש אותם על תלונותיהם (שמות ט"ו, יז). אך בהתפרצות העם בשנה השנית אחרי מעמד הר סיני והברית והקמת המשכן ושכינת ה' בתוכו, לא יכול ה' סלוח למרי העם וקשי ערפו, ובכל מקרה של התפרצות המסופר בספר זה מפרק י"א ואילך, בא מיד עונש כבד על המתפרצים.
על המורה הבא ללמד את פרקנו (אחר שעסק בסדרי המחנה והדגלים, בחלקים ההלכתיים בפרשת נשא ובסדרי המסעות והחצוצרות) להחזיר את התלמידים למאורעות של דור המדבר, והשוואה זו שבין שמות פרשת בשלח לבין בהעלותך – שלח – קרח – חוקת, רצוי שתעשה ע"י התלמידים, על מנת שיגלו בעצמם הבדל זה (של מחילה על תלונות ועונש על תלונות) שעומד עליו סגל. עבודות הדורשות סקירה מקיפה וראיית חלקים גדולים של החומש בשלמותם דרושה ביותר לתלמידים הרגילים ללמוד לימוד אינטנסיבי בהתעמקות בפסוק בודד או בקטע של שניים-שלושה פסוקים.
הראשונה בשרשרת ה"התפרצויות" של דור המדבר בשנה השנית היא המעשה בתבערה. ויש להפנות תשומת לב לכך, שסתמה התורה כאן ולא פירשה מה היו תלונותיהם (עיין שאלה א), והביטוי "כמתאוננים רע באזני ה'" יותר משהוא נותן תשובה לשאלה "במה חטאו?", מעורר שאלות לרוב, ענייניות ולשוניות.
ארבע הדעות המובאות בספרי נחלקות ביניהן הן בתפישת שורש המילה "כמתאוננים" (שורש אנה, און, אנן?), הן בהסברת משמעות המילה, הן בתפישת המבנה התחבירי של פסוקנו (האם "רע" הוא תואר השם המשמש לוואי למושא שלא נכתב?) ועיין שאלה ד2, או הוא שם עצם, והוא מושא ישיר? והלא אין לפניו פעל יוצא! וכו').
דברי ר' אליעזר קשים הם (ב3) ונביא בזה את פירושו של הנצי"ב מוולוז'ין, לספרי "עמק הנציב":[2]
אלא כמתלהמים: ר"ל שמכים בכוח שבט פיהם ומתלהמים, הוא לשון מהלומות כפירוש רש"י במשלי י"ח ונהפך אותיות השורש, לשינוי הכוונה, דשם הכאה בכוח יד, וכאן מיירי בכוח פה.
ומתאוננים הוא מלשון (בראשית מ"ט) "כחי וראשית אוני" וכן (ישעיהו מ"ח) "מרוב אונים ואמיץ כח", והעניין שהכו את משה על שהוציאם ממצרים בשבט פיהם ובאו בכח ובעזות לעמוד כנגדו. ומביא ראייה שמצינו בלשון נרגן "כמתלהמים", וכבר כתיב שדור המדבר היו נרגנים, ואע"פ שלא כתוב פסוק "ותרגנו באהליכם" אלא במרגלים, מכל מקום שפיר יש לפרש "כמתאוננים" על כוונה זאת, כיוון שמצינו שמורגלים דור המדבר בזה החטא להיות נרגנים ומתלהמים.
דברי רבנו הקדוש המזהים סתם "רע" עם עבודה-זרה מובנים כשלעצמם, אך קשה היא הראיה מדברים ל"א, כט - שהרי במעשה ידיים אפשר לעשות רעות שונות ומשונות, ומה ראיה היא מן הפסוק ההוא שהכוונה לעבודה-זרה, ושאלה זו מיישב בעל עמק הנצי"ב מתוך ההקשר שבו עומד הפסוק, ואלה דבריו:
הרי הקב"ה אמר למשה (שם ל"א, טז) "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה ומשה אמר זה לישראל (ל"א, כט) "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם... כי תעשו הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם". והוא ידע ממה שאמר לו הקב"ה, הרי דסתם "רע" הוא ע"ז... ובזה ניחא דהלא כתיב "רע" בכמה מיני עבירות "ובערת הרע מקרבך", ועוד כמה פסוקים, אלא דשם מפורש בצידו פתגם רעה זו, אבל כאן דכתיב סתם, שפיר מוכח דסתמו ע"ז.
אם נעיין יפה בדברי המתרגמים והמפרשים ניווכח שכל אחד בחר לו אחת מדעות התנאים שבספרי ומזדהה עמו. ראויים להתבוננות מדוייקת דברי הרמב"ן. הוא היחידי המפרש את החטא לא בתוכן דברי ההתאוננות, תוכן שאינו כתוב כלל, אלא בעובדת ההתאוננות כשלעצמה (ב6) ולכן – לפי פירושו – לא סתמה התורה כלל את חטאם כי אם גילתה אותו במפורש.
לשאלה ד1 יש לזכור את הכלל הגדול שהביאו מפרשי מדרשי תנאים וכן מפרשי רש"י, שאין פירוש הביטוי "אין (מילה פלונית) אלא כך וכך", שבכל מקום במקרא שבו מופיעה המילה פירושה שנאמר במאמר, אלא הכוונה היא: אין מילה זו כאן בהקשר זה אלא... ויש להבדיל בין "אין מילה פלונית אלא..." ובין "אין (מילה פלונית) בכל מקום אלא כך וכך".
עוד יש לשים לב לכלל גדול בהבחנת הגון המיוחד שיש לשתי מילים מקבילות או נרדפות או קרובות זו לזו: בבוא המילה שלא על יד חברתה הקרובה לה, ייתכן שיהיה פירושה כללי, סתמי, בלא גוון מיוחד, המייחדה בין חברותיה הנרדפות. אך בבואה בצד חברתה או בין חברותיה – אז יש לראות בה נושאת משמעות הכללית לה ולחברותיה ובגוון המיוחד לה.
ועיין לזה בגיליון בהעלותך תשי"א.
ולענייננו: "העם" מופיע כמובן פעמים רבות מאוד במקרא בלי כוונה לגרועים שבהם. אך בבוא המילה "עם" יחד עם או בקרבת מקום של "ישראל", מצויינים ב"עם" הפחותים שבהם וב"ישראל" אנשי המעלה. ועיין ברמב"ן שמות י"ד, ד"ה "וייראו מאד" ובגיליון בשלח תש"ו. ולעניין ההשוואה בין "עמי" לבין "העם" עיין בגיליון כי-תשא תשכ"ב.
השווה:
(1) פרק ל"ב פסוק ז'
"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ"
(2) פסוק ט'
"רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא"
(3) פסוק י"א
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"
(4) פסוק י"ב
"... וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ"
(5) פסוק י"ד
"וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ"
(6) פסוק ל"א
"אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה"
(7) פסוק ל"ד
"לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ"
(8) פרק ל"ג פסוק א'
"לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
(9) פסוק י"ג
"... וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה"
(10) פסוק ט"ז
"וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ
הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם"
------------------------------------------------------------------------------------
[1] ירושלים, קרית ספר 1957, עמוד 87.
[2] הספרי עם פירושו זה הודפס מחדש בשלושה כרכים בירושלים תשי"ט ע"י "הועד להוצאת כתבי הנצי"ב זצ"ל מוולוז'ין, ברוקלין נ.י. ארה"ב.
