בל תשחית
דברים פרק כ, פסוקים יט - כ
בשני הפסוקים האלה עסקנו כבר בגיליונות שופטים תשט"ז ותשכ"ח. עיין שם. בגיליון תשט"ז עסקנו גם בהרחבת היקפו של איסור בל תשחית. וכפי שנאמר ברמב"ם, הלכות מלכים ו' הלכה י':
ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בניין וסותם מעיין ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר בלא תשחית.
איסור זה כל כך אנו מרבים לעבור עליו, מתוך הזנחה, מתוך רשלנות, מתוך אי התחשבות, מתוך זלזול בעמל אדם, ברכוש הזולת, ברכוש ציבורי, ומתוך זלזול בקטנות מגיעים עד מהרה לזלזול בגדולות, מתוך זלזול בדברים בעלי ערך קטן לידי זלזול בערכים בכלל.
שונים מאוד הם הטעמים שניתנו למצווה "לא תשחית את עצה" והבאנו בגיליוננו זה שש דעות שונות. בכוונה חינוכית הועמדו פה (שאלה א) שתי הדעות בהנמקת מצווה זו דעת בעל ספר החינוך ודעת הרשב"ם זו מול זו. הדרך הבלתי תועלתית שבה הולך ספר החינוך ראויה לתשומת לב מיוחדת וכדי להבהירה ולהבין את הקו הכללי בו הוא נוקט יש להשוות את טעמו לכמה וכמה מצוות. אפילו מצוות שתועלתם "הסוציאלית" נראית לנו ברורה ומובנת מתפרשת על ידו כמצווה המכוונת לחינוך האדם למידות טובות. ונראה כאן כדוגמא אחת מרבות את הטעם הניתן על ידו למצוות הענקה לעבד עם צאתו לחופשי (לדברים ט"ו י"ב-י"ח)-
ספר החינוך:
מצוות לא תעשה, שלא נוציא עבד עברי בידיים ריקניות מעבדותנו כשיוצא בן חורין לסוף שש שנים... מצוות עשה לתת ממה שיש לנו לעבד עברי בזמן שיצא מתחת ידינו לחרות ולא נשלחנו בידיים ריקניות; ועל זה נאמר: "הענק תעניק לו מצאנך, מגרנך ומיקבך".
משרשי המצווה, למען נקנה בנפשנו מידות מעולות יקרות וחמודות; ועם הנפש היקרה והמעולה נזכה לטוב. והאל הטוב חפץ להיטיב עמנו, והדנו והדרנו הוא, שנרחם על מי שעבד אותנו, ונתן לו משלנו בתורת חסד מלבד מה שהתנינו עמו לתת לו בשכרו...הבדל דומה לזה דלעיל קיים גם בין שני הפרשנים שהובאו בשאלה ב, אלא ששונה הטעם הבלתי תועלתי של בעל הכתב והקבלה מן הטעם הבלתי תועלתי של ספר החינוך.
קשה יותר מאשר קביעת טעם המצווה היא הבנת לשון הפסוק, בייחוד חלקו השני של פסוק י"ט "כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור". פירוש הפסוק כרש"י שהוא לשון תמיהה נתקבל גם אצל רבים מן המתרגמים האחרונים ללעז:
Revised Standard Version:
Are the trees in the field men that they should be besieged by you?
denn ist der Baum des Feldes ein Mensch, daß er vor dir in die Einengung käme
אמנם פירוש זה אינו בהתאם לניקוד, כי ה"א "האדם" נקוד בפסוקנו קמץ, ואם ה"א השאלה הוא היה לו להינקד בסגול. ואולם על כך העיר אהרליך, בפירושו "מקרא כפשוטו":
ד"ה האדם: ה"א לשאלה שכוונתה תמיהה ועל דבר קמצותו ראה מה שאמרתי בראשית י"ז י"ז.
שם כתב בראשית י"ז י"ז:
ד"ה הלבן: ...כשהשאלה לתמיהה יש שתנקד ה"א השאלה כה"א הידיעה לכל דקדוקיה. וכיוצא בו (בראשית י"ט ט') "האחד בא לגור"; (ויקרא י' י"ט) "היטב בעיני ה'"; (דברים כ' י"ט) "האדם עץ השדה".
(ואולם אם נפרש כרש"י ש"כי" משמש כאן מילת השאלה אין קמצות הה"א בכלל צריכה להעסיקנו).
ואולם המתרגמים הקדומים יותר לא תרגמוהו כמשפט תמיהה:
King James Version:
For the tree in the field is man’s life to employ them in the siege
(המילים האחרונות "לבוא מפניך במצור" = "להשתמש בם לצרכך במצור" הם תרגום חופשי מאוד).
פירוש זה זהה (בחלקו הראשון) עם פירוש הראב"ע שהבאנו בגיליוננו. ודרייבר* הדוחה פירוש זה כדחוק, בכל זאת מודה שכמבנה משפט זה אפשר למצוא במקרא והוא מביא כסיוע את הפסוקים הבאים:
"הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל"
"הַמִּזְבֵּחַ עֵץ"
"מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים"
אלא שעם כל זה אין דרייבר כאמור מקבל פירוש זה, מפני שהמילים הבאות "לבוא מפניך במצור" אינן מתקשרות יפה.
------------------------------------------------------------------------------------
* S. R. Driver: Deuteronomy. International Critical Commentary 1896
והדוגמאות הנ"ל מובאות בספרו של דרייבר On the Use of the Tenses in Hebrew. Oxford 1892. p. 189 (2)
